ממחקר חדש עולה כי Continuous Positive Airway Pressure (CPAP) אינו מאריך את ההישרדות בחולים עם Central Sleep Apnea ואי ספיקת לב. מחקר שני תומך בכך ש-Central Sleep Apnea היא גורם סיכון למחלת לב ושבץ. העורך מדגיש כי אין מחקר רנדומלי המוכיח כי CPAP משפרת הישרדות.

במחקר קטן וקצר, שנמשך 1-3 חודשים וכלל מספר קטן של נבדקים שסבלו מ-Central Sleep Apnea ואי ספיקת לב כרונית, CPAP צמצם את הפרעות Central Sleep Apnea, הביא לעליה במדדי Ejection Fraction של חדר שמאל, הקטין את רמות ANP ונור-אפינפרין בשעות היום, והביא לשיפור באיכות החיים של המטופל. המחקר בדק את ההשערה לפיה CPAP יכול לשפר את שיעור ההישרדות ללא השתלת לב בחולים הסובלים מ-Central Sleep Apnea ואי ספיקת לב.

לאחר התאמה אופטימלית של הטיפול הרפואי, 258 חולים עם אי ספיקת לב ו-Central Sleep Apnea חולקו באקראי לטיפול ב-CPAP (128 נבדקים) או ללא CPAP (130 נבדקים). החוקרים עקבו אחרי הנבדקים במשך שנתיים באמצעות מחקרי שינה תקופתיים ומדדי Ejection Fraction, יכולת גופנית, איכות חיים ונוירוהורמונים. הגיל הממועצ בתחילת המחקר היה 63 ± 10, EF עמד על 24.5% ± 7.7%, מספר התקפי Apnea ו-Hypoapnea בשעת שינה עמד על 40 ± 16.

בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת מטופלי CPAP רשמה לאחר 3 חודשים ירידה גדולה יותר בתדירות התקפי Apnea ו-Hypoapnea ((-21 ± 16 vs -2 ± 18 per hour; P < .001 וברמות נוראפינפרין ((-1.03 ± 1.84 vs 0.02 ± 0.99 nmoL/L; P = .009. קבוצת מטופלי CPAP רשמה עליה גדולה יותר ברמות רווי החמצן הליליות הממוצעות (1.6% ± 2.8% vs 0.4% ± 2.5%; P < .001), EF (2.2% ± 5.4% vs 0.4% ± 5.3%; P = .02) ובמרחק שהלכו ב-6 דקות (20.0 ± 55 vs -0.8 ± 64.8 m; P = .016).

מספר האישפוזים, איכות החיים ורמות ANP היו דומים בשתי הקבוצות. למרות שנרשמה סטיה מוקדמת בשיעורי ההישרדות ללא השתלת לב לטובת קבוצת הביקורת, לאחר 18 חודשים היא היתה לטובת מטופלי CPAP. שיעור האירועים הכולל לתמותה ולהשתלב לב לא היה שונה בשתי הקבוצות (32 לעומת 32, P=0.54).

למרות ש-CPAP הפחית את עוצמת Central Sleep Apnea, שיפר את ריווי החמצן בלילה, העלה את EF, הוריד את רמות נוראפינפרין והעלה את מרחק ההליכה ב-6 דקות, הוא לא השפיע על ההישרדות. ממצאי המחקר אינם תומכים בשימוש ב-CPAP להארכת החיים בחולים הסובלים מ- Central Sleep Apnea ואי ספיקת לב.

מגבלות המחקר כללו חוסר יכולת לשלול את האפשרות שטיטרציה גוברת של CPAP הקטינה את תפוקת הלב בחלק מהמטופלים עם לחץ מילוי ירוד, בגלל משתנים חזקים יותר או התערבות תרופתית אחרת. כמו כן, גודל המדגם לא היה מספיק כדי לקבוע אם השיפור הפיזיולוגי שנצפה שיקף תוצאות קליניות משמעותיות. העדר עוצמה להסיק בבטחון כי CPAP אינו יעיל באוכלוסיית נבדקים זו והעדר אפשרות ליישם את הטיפול בחולי אי ספיקת לב הסובלים מ-Obstructive Sleep Apnea.

במסגרת המחקר השני, הנבדקים עברו בדיקות שינה עוקבות ועקבו אחר אירועי שבץ ותמותה. אבחנת Obstructive Sleep Apnea Syndrome ניתנה כאשר Apnea-Hypopnea Index היה 5 ומעלה (5 אירועים בשעה ומעלה), וקבוצת ההשוואה כללה נבדקים עם מדד Apnea-Hypopnea קטן מ-5.

מבין 1,022 המשתתפים, 697 (68%) אובחנו עם Obstructive Sleep Apnea Syndrome. בתחילת המחקר, המדד Apena-Hypopnea עמד על 35 בנבדקים עם הסינדרום ועל 2 בקבוצת ההשוואה. נמצא קשר בין Obstructive Sleep Apnea Syndrome ובין שבץ או תמותה מסיבה כל שהי (Hazard Ratio של 2.24, 95% CI בטווח 1.30-3.86, P=0.004), אפילו לאחר תיקנון לגיל, מין, גזע, עישון, צריכת אלכוהול, BMI ונוכחות או העדר סכרת, היפר-ליפידמיה, פרפור פרוזדורים ויתר לחץ דם (HR של 1.97, 95% CI בטווח 1.12-3.48, P=0.01).

Obstructive Sleep Apnea Syndrome העלה משמעותית את הסיכון לשבץ או תמותה מסיבה כלשהי, והעליה אינה תלויה בגורמי סיכון אחרים, כולל יל”ד. עליה בחומרת הסינדרום קשורה בעליה בסיכון המדד הסופי המשולב.

מגבלות המחקר כללו העדר עוצמה להתייחס להשפעות הטיפול על התוצאות, תקופת מעקב מוגבלת, אפשרות להיענות נמוכה לטיפול ב-CPAP, ויעילות מוגבלת של טיפולים אחרים המשחקים תפקיד בכשלון הטיפול להורדת הסיכון, אפשרות לשבץ לא-פטאלי בחולים שהיו בחיים אך לא השתתפו במחקר, פקטורים מערפלים אפשריים, והוצאת מטופלים עם אירועים קרדיווסקולרים וצרברווסקולרים קודמים מהמחקר.

במאמר מערכת, ד”ר סומרס ממיניסוטה ציין כי Obstructive Sleep Apnea ו-Central Sleep Apnea מציעות אפשרויות לשיפור הבנת הפתופיזיולוגיה הקריווסקולרית ולפיתוח אסטרטגיות חדשות למניעה וטיפול במחלות לב וכלי דם.

למרות שהשימוש ב-CPAP ב- Obstructive Sleep Apnea הקטין את לחץ הדם, פעילות סימפטטית וגורמי סיכון קרדיווסקולרים אחרים, אין מחקר בקנה מידה גדול שבדק את האירועים הקרדיווסקולרים וההישרדות לנוכח הטיפול. למרות שתמיד יש לתפור את הטיפול לחולה הספציפי, הממצאים מהמחקר מספקים תזכורת לחשיבות Evidence Based Recommendations בכל אסטרטגיה טיפולית, בעיקר כאשר האופציות הטיפוליות נושאות נטל אקונומי רציני.

N Engl J Med. 2005;353:2025-2041

לידיעה במדסקייפ