קיים חוסר במידע על תפקיד אבחנה מאוחרת של מחלת כיליה בשלב סופי (ESRD), הפנייה מאוחרת לנפרולוג והשפעתה על משתנים ביוכימים ואשפוז ראשון באנטוליה, טורקיה.
ל-101 חולי ESRD בוצעה דיאליזה בין ינואר 1998 ודצמבר 2002. הפנייה מוקדמת (ER) והפנייה מאוחרת (LR) הוגדרו כזמן להפנייה ראשונה מעל או מתחת ל-12 שבועות, בהתאמה, לפני התחלת המודיאליזה.
הצורך בדיאליזה דחופה היה נמוך יותר במקרי הפנייה מוקדמת בהשוואה להפנייה מאוחרת (P = 0.03). חולים עם LR התחילו דיאליזה עם רמות נמוכות יותר של המוגלובין (8.6 לעומת 9.5 ג’/ד”ל P < 0.05) ביקרבונט (16 לעומת 12 mEq/lt, כש-P < 0.03) ואלבומין (2.9 לעומת 3.29 מ”ג/ד”ל, P < 0.02) ורמות גבוהות יותר בסרום של ניטרוגן אוראה (173 לעומת 95 מ”ג/ד”ל, P < 0.001), קראטינין (10 לעומת 7.9 מ”ג/ד”ל, P < 0.001) ואשלגן (5.3 לעומת 4.8, P < 0.04). משך אשפוז מהדיאליזה היה ארוך משמעותית בקבוצת LR (כ-27.3 +/- 24) בהשוואה לקבוצת ER (כ-13.4 +/- 7.5, P < 0.001). בהשוואה בין הקבוצות במונחי מרחק בית החולה מבית החולים, היו באופן משמעותי יותר חולים שגרו רחוק מבית החולים בקבוצת LR (מעל 100 ק”מ) בהשוואה לקבוצת ER.
החוקרים הסיקו כי הפנייה מוקדמת לנפרולוג ו/או אבחנת ESRD תתן משתנים ביוכימיים טובים יותר, משך אשפוז קצר יותר ואחוז גבוה יותר של AVF וזמינות להתחיל מודליות דיאליזה אלטרנטיבית.
Nephrology (Carlton). 2005 Oct;10(5):516-9.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!