החשד, כי מתן חמצן ליילוד, מגביר את הסיכון להופעת סרטן, נידון לראשונה בספרות הפדיאטרית לפני שלוש שנים.

המחקר הראשון התבצע בשוודיה והראה, כי הסיכון לפתח לויקמיה לימפתית, עולה בהתאם למשך הזמן בו קיבל היילודחמצן לאחר הלידה. מחקר יפני מדווח על הקשר בין  קבלת חמצן לפגים לאחר הלידה, להתפתחות סרטן הכבד hepatoblastoma.   מחקר זה התבצע על מספר יחסית קטן של חולים.

לאור תצפיות אלה, בארצות הברית  תוכנן מחקר שהקיף כ 60,000 לידות, במטרה לאשר או לשלול את הבסיס לחשד, שמתן חמצן ליילוד, גורם סיכון לסרטן. המחקר החל בעת הלידה. עובדי בריאות ציבור מיומנים, נכחו בכל הלידות, רשמו פרטים, דוגמת משך הזמן בו נשם היילוד חמצן בימיו הראשונים, מ??ד ה APGAR   של היילוד בלידה, והוסיפו פרטים דמוגרפיים  על האם   כגון רמת השכלה, רמה כלכלית,  והרגלים אישיים כעישון. במחקר לא כללו תינוקות עם תסמונת דאון,  עקב נטיתם הידועה לפתח סרטן.

בסיכום המעקב לאחר שמונה שנים נמצאו 48 מקרי סרטן. מספר זה מתייחס לכול משתתפי המחקר, בלא קשר אם קיבלו חמצן בלידה או לא.

בין חולי הסרטן, מקרי לויקמיה היו השכיחים ואחריהם גידולים  במערכת העצבים המרכזית, נוירובלסטומה, Wilm’s tumor לימפומה ורטינובלסטומה.

כאמור למעלה, המחקר בדק משתנים שונים בנוסף למתן חמצן והתוצאות שללו כול קשר  בין הופעת סרטן לבין המצב הכלכלי של המשפחה, שנות לימוד של האם, גיל האם, משקל הלידה וגיל היילוד בזמן הלידה ומדד  ה APGAR.

המחקר אכן תמך בטענה שמתן חמצן מהווה גורם סיכון להתפתחותסרטן בשמונת השנים הראשונות לחיי הילד אך התוצאות לא הגיעו למובהקות סטטיסטית וכן קיימת התניה :- והיא משך הזמן בו קיבל תינוק חמצן. 

תינוק שקיבל חמצן פחות משלוש דקות מצבו לא יהיה שונה מהמקובל באוכלוסיית הכללית של תינוקות. אך סיכון נמצא  כאשר זמן מתן החמצן מעל לשלוש דקות.  המחקר לפנינו לא כלל נתונים לגביריכוז החמצן כגורם סיכון. אך ממחקר נוסף ניתן ללמודכי הסיכון גדל  כאשר החמצן הניתן הוא של 100% ודרך מסכה.

מי מקבל חמצן ? רק יילוד השרוי במצוקת העובר ואם כן אולי מצוקת העובר היא האחראית להופעת הסרטן ולא נשימת החמצן.  לכן נבדקו יילודים  להם מדד APGAR של חמש, דהיינו  יילודים במצוקה בלא שנזקקו לתוספת חמצן. במעקב אחר ילדים אלו, לא נמצא עלייה בחולי סרטן.  

האוכלוסייה שאליה היינו צריכים לפנות, היא אוכלוסיית הפגים, שכן אוכלוסייה זאת מקבלת חמצן לתקופות ארוכות.עד כה, רק ביפן נמצא קשר בין פגות לבין סרטן, סרטן  הכבד ולא לסרטנים מסוגים אחרים. 

המסקנה היא שדרושים מחקרים נוספים שיראו כי מתן חמצן בתקופת היילוד אמנם גורם לסרטן, ושהסיכון בחמצן קיים רק כאשר הוא ניתן בריכוז של 100%. שנית, יש לברר מה אחוז מקרי הסרטן בפגים שקיבלו חמצן בהשוואה לפגים שלא הזדקקו לחמצן ?

מאמר מערכת בעיתון דן בממצאים ופותח בהערה היסטורית ופסיכולוגית.

כיצד מקבלת אוכלוסייה הרגילה לנוהל נפוץ, או לתרופה מקובלת, כאשר מתברר שיש סיכון בנוהל או בנטילת התרופה ? 

העורך טוען  שעברו מעל 20 שנה עד שהאוכלוסייה נאותה להכיר בפוטנציאל הסרטני כתוצאה מעישון וכן, עדיין אנחנו מתקשים להאמין, כיאספירין  גורם סיכון להופעת תסמונתReye. לדעת המחבר, ייתכן שגם כאן התצפית שחמצן יכול להזיק תתקבל בסקפטיות תחילה.

כותב מאמר המערכת מסביר את המשמעות הסטטיסטית של הממצא, שמתן ריכוז של  100% חמצן ליילודים לתקופה של למעלה מ 3 דקות מעלה פי 3 את הסיכון לפתח  סרטן. מקובל שבין 10,000 תינוקות בריאים, שלא הזדקקו לחמצן בלידה, ששה יפתחו סרטן בשמונת השנים הראשונות לחייהם. מנגד, מתוך  10,000 יילודים שכן קיבלו 100% חמצן מעל שלוש דקות, 18 תינוקות יפתחו סרטן. אין  להתעלם ממספרים אלה.

ברוב המקרים ניתן למצוא פתרון : הנשמה בחמצן בריכוז נמוך מ 100%. ההוריות להנשמה בחדר תינוקות בדרך כלל מאפשרות מתן חמצן בריכוז נמוך מ 100% או אפילו הנשמה באוויר החדר.

ברור כי חמצן חייב להימצא בחדרי לידה- כי קיימים מצבים בהם השימוש ב 100% ריכוז חמצן הוא חיוני. לדוגמא, במקרים של diaphragmatic hernia. מנגד, במצבים אחרים, אין יתרון לחמצן על אוויר החדר, ובמצבים אלה, אוויר החדר עדיף.

בסיכום מה מוסיף לנו מאמר זה ?

ידענו עד כה כי מסקרים רטרוספקטיביים עולה חשד שמתן חמצן בלידה מגביר את הסיכון לפתח סרטן. שנית נראה כי הפוטנציאל הסרטני הוא בריכוז 100% של חמצן.

המחקר הנוכחי תואם את הסקרים הקודמים, אם כי גם הוא אינו מגיע לרמה סטטיסטית מובהקת.

המאמרים הופיעו ב  Journal of Pediatrics   מחודש  יולי 2005.

Childhood cancer following neonatal oxygen supplementation

Spector LG, Klebanoff MA, Feusner JH et al.

J Pediatr  2005;147:27-31