לפי מחקר חדש עולה, כי ניתוח להסטה ביליו-פנקראטית, מקטין הפרשת יתר של אינסולין ותנגודת לאינסולין, במטופלים עם השמנת יתר חולנית ללא סיבוכים. שיפור זה מתרחש גם במטופלים בהם ה- BMI נשאר מעל 39.
בראיון לרויטרס מסביר אחד החוקרים, כי מטופלים עם השמנת יתר קשה, צריכים להפריש כמויות גדולות של אינסולין, על מנת להתגבר על התנגודת לאינסולין ממנה הם סובלים. תיפקוד תאי הבטא שלהם נשמר עד אשר מתפתחת אי-סבילות לגלוקוז.
במחקר השתתפו 20 מטופלים עם השמנת יתר חולנית ללא סכרת, עם BMI ממוצע של 48.4, ו- 7 משתתפי בקרה.
בבדיקה בתנאים רגילים נראה, כי הרגישות לאינסולין היתה פחותה ב- 50% במטופלים עם השמנת היתר. ממצא זה התקיים גם במדידה של פינוי אינסולין ב- 24 שעות, בגלל הפחתה של 50% בהוצאת אינסולין בכבד. למרות הפרשת היתר של אינסולין, רגישות תאי הבטא היתה זהה בקבוצת השמנת היתר ובקבוצת הביקורת.
עשרה מהמטופלים עם השמנת יתר חולנית, עברו ניתוח להסטה ביליו-פנקראטית, לצורך הפחתה במשקל. החוקרים מדווחים, כי הניתוח הביא לשיפור מפתיע בפעילות האינסולין. ששה חודשים אחרי הניתוח, בעקבות איבוד של 33 קג בממוצע במשקל, גם הפרשת היתר של האינסולין וגם התנגודת לאינסולין חזרו לרמה תקינה. השינוי נשמר גם שנתיים אחרי הניתוח.
החוקרים מסכמים, כי גם כאשר ה- BMI נשאר גבוה, מטופלים שעברו ניתוח להסטה ביליו-פנקראטית משתפרים מבחינת הפרשת היתר והתנגודת לאינסולין.
Diabetes 2005;54:2382-2389.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!