תוצאותיו של מחקר אקראי שפורסם לאחרונה מעידות כי משתנים ממשפחת ה-Thiazide מתאימים לשמש כטיפול הבחירה בהורדת יתר לחץ-דם בחולים סוכתריים.
החוקרים כותבים כי אין הסכמה לגבי הטיפול האופטימלי הראשוני להורדת לחץ דם בחולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 (DM) או מרמות לא-תקינות של גלוקוז בדם לאחר צום (IFG). הם מסבירים כי תרופות המפריעות לתפקוד מערכת ה-renin-angiotensin, ובמיוחד מעכבי ה-angiotensin-converting enzyme (או ACEIs), הומלצו כטיפול הבחירה בחולי DM שבבדיקתם נמצא חלבון בשתן, אך לא קיימת וודאות בנוגע לטיפול האופטימלי בחולי DM הסובלים מיתר לחץ-דם ללא נזק כלייתי או עם נזק כלייתי מועט.
במחקר ה-Antihypertensive and Lipid-Lowering Treatment to Prevent Heart Attack Trial (ה-ALLHAT) השתתפו 31,512 חולים מעל גיל 55 שנים הסובלים מיתר לחץ-דם ומגורם סיכון נוסף אחד לפחות להתפתחות מחלת לב כלילית (CHD). על-פי הקוים המנחים הלאומיים, סווגו החולים כסובלים מ-DM (כ-13,101 חולים), כסובלים מ-IFG (כ-1,399 חולים) ולחולים שנמצא בהם סטטוס גליקמי תקין (או NG, כ-17,012 חולים). החולים חולקו באקראי ובאופן כפול סמיות לקבלת טיפול באמצעות 12.5-25 מ”ג chlorthalidone ביום, באמצעות 2.5-10 מ”ג amlodipine besylate ביום, או באמצעות 10-40 מ”ג lisinopril ביום. מדד התוצאה הראשוני היה הופעת CHD קטלנית או אוטם לב (MI) לא קטלני. אנליזת intent-to-treat שימשה בהערכת התוצאות מבחינת ההגעה לנקודת הסיום העיקרית במחקר, לשיעור התמותה הכללי ולהופעת סיבוכים קליניים אחרים
ערך ה-RR להגעה לתוצאה הראשונית לא נמצא שונה באופן מובהק סטטיסטית בחולי קבוצת ה-DM ובחולי קבוצת ה-NG שחולקו באקראי לקבלת amlodipine או lisinopril לעומת chlorthalidone, או בחולי קבוצת ה-IFG שחולקו באקראי לקבלת lisinopril לעומת chlorthalidone. אולם, ערך ה-RR (עם 95%CI) בנוגע למדד התוצאה הראשוני היה גבוה באופן מובהק סטטיסטית בחולי קבוצת ה-IFG שטופלו באמצעות amlodipine לעומת אלו שטופלו באמצעות chlorthalidone (ערך RR, 1.73; 95%CI, 1.10-2.72).
שבץ היה שכיח יותר בקרב חולי קבוצת ה-NG שטופלו באמצעות lisinopril, לעומת אלו שטופלו באמצעות chlorthalidone (ערך RR, 1.31; 95%CI, 1.10-1.57). בהשוואה לחולי קבוצת ה-DM וחולי קבוצת ה-NG, שקיבלו טיפול באמצעות chlorthalidone, היה כשל לב שכיח יותר בקרב אלו שטופלו באמצעות amlodipine (ערך RR של 1.39 לעומת 1.30; 95%CI, 1.22-1.59 לעומת 95%CI, 1.12-1.51) או בקרב אלו שטופלו באמצעות lisinopril (ערך RR של 1.15 לעומת 1.19; 95%CI, 1.00-1.32 לעומת 95%CI, 1.02-1.39).
החוקרים כותבים כי התוצאות לא מעידות על עדיפותו של טיפול באמצעות חסמי תעלות סידן או באמצעות מעכבי ACE, בהשוואה למשתן ממשפחת ה-thiazide במהלך הטיפול הראשוני להורדת יתר לחץ-דם בקרב חולי קבוצות ה-DM, ה-IFG או ה-NG.
מגבלות המחקר כוללות את הצורך בביצוע פרשנות זהירה של התוצאות בשל מספרן הרב של ההשוואות שנערכו, את השימוש בתרופות מסוג second-step ו-third-step, את הקושי בהשלכת התוצאה שהתקבלה בתרופה כלשהי על כלל התרופות ממשפחה זו, את האתגר בהשלכת התוצאות על טווח טיפול ארוך יותר, ואת העדר המידע בנוגע ל-microalbuminuria בשתן, לרמות ההמוגלובין שעבר גליקציה ולתוצאות פיזיולוגיות אחרות בנבדקים.
החוקרים מסכמים כי תוך הכרה באילוצים הקיימים בניתוח תוצאותיהם של מחקרים קליניים, מעידים ממצאי ה-ALLHAT כי ניתן לשקול שימוש במשתנים ממשפחת ה-thiazide כטיפול ראשוני ביתר לחץ-דם בחולים הסובלים מ-DM או מ-IFG. הם מוסיפים כי התרופות ממשפחה זו יעילות, פעילותן נבדקה במחקרים רבים, ובנוסף, עלותן היא הנמוכה מכולן.
Arch Intern Med. 2005;165:1401-1409
הערת מערכת: קישור לדיון המצולם “מומחים סביב שולחן עגול” העוסק בסוגיות ביתר לחץ דם באתר e-med
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!