גבר בן 32 מתלונן על הפרעה בשינה מזה שלושה חודשים.

כאשר נשאל, הוא מדווח על שתיית ארבע עד שש כוסות יין, שלוש עד ארבע פעמים בשבוע.

כיצד יש להתקדם בטיפול במקרה זה?

מדי שנה מתים כ-85,000 אנשים בארצות הברית כתוצאה משימוש באלכוהול. בנוסף לכך רבים לוקים בנכויות קשות כתוצאה מהשלכות רפואיות ופסיכיאטריות של שימוש באלכוהול וכן מחבלות ותאונות.

צריכה מתונה של אלכוהול עשויה להיות מועילה, אך ההגדרה של צריכה מתונה תלויה בגיל, מין, מאפיינים גנטיים, מחלות רקע וגורמים נוספים.

מחקרים מצביעים על כך שבקרב גברים מתחת לגיל 34 ונשים מתחת לגיל 45, שיעור התמותה הנמוך ביותר הוא בקבוצה המדווחת על הימנעות מאלכוהול.

בגילאים מבוגרים יותר, צריכה שבועית של לא יותר מ-5 משקאות בשבוע עבור גברים ושני משקאות בשבוע עבור נשים, נמצאו קשורים בתמותה הנמוכה ביותר.

מטופלים המשתמשים באלכוהול באופן לא בריא מופיעים לעיתים קרובות ללא תסמינים, עם שלבים מוקדמים של הפרעות כתוצאה מצריכת אלכוהול או עם בעיות שאינן מזוהות כקשורות לאלכוהול.

יש לבצע בדיקות סקר של כל המבוגרים בעזרת שאלונים כדוגמת שאלון ה-CAGE הבוחן בעיקר תלות באלכוהול או שאלון AUDIT המזהה טווח רחב יותר של דפוסי צריכה לא בריאה של אלכוהול.

בהערכת המטופל חשוב לזהות מצבים בהם אפילו צריכה מתונה של אלכוהול עלולה להזיק, כדוגמת הריון, שימוש בתרופות המאופיינות בתגובות גומלין עם אלכוהול, שימוש באלכוהול לפני מטלות הדורשות ריכוז או מיומנות (כדוגמת נהיגה), סיפור משפחתי של אלכוהוליזם ומחלות רקע כדוגמת שחמת כבד, דיכאון, חרדה, הפרעות אישיות או מצבים אחרים שעשויים להיות מוחמרים על-ידי אלכוהול.

יש לשקול באופן שגרתי את האפשרות של צריכה לא בריאה של אלכוהול במטופלים עם יתר לחץ דם (בעיקר במצבים שאינם מגיבים לטיפול), דיכאון, הפרעות שינה, הפרעה בתפקודי כבד, צרבת, אנמיה, תרומבוציטופניה (thrombocytopenia), חבלות ובעיות חברתיות או תעסוקתיות. כמחצית מכל המקרים של שחמת, קרדיומיופתיה לא-איסכמית (nonischemic cardiomyopathy), פנקריאטיטיס (pancreatitis) וממאירויות של הושט, הלוע והפה קשורים באלכוהול.

גמילה מאלכוהול עשויה לגרום לתופעות קשות כמו פרכוסים, delirium tremens או מוות, אך ברוב המקרים התסמינים מתונים וקלים לטיפול. בנזודיאזפינים (Benzodiazepines) הן התרופות היחידות שהוכחו כיעילות בהקלת התסמינים ובהפחתת הסיכון לדליריום טרמנס ופרכוסים. אין להשתמש באתנול (Ethanol) לטיפול בתופעות גמילה.

פגישות ייעוץ קצרות נמצאו יעילות בהפחתת השתייה ותוצאותיה.

פגישות אלו אורכות כ-15 דקות ומתנהלות במסגרת המרפאה הראשונית, במיון או במחלקות האשפוז.

הפגישה כוללת הצבת יעדים להפחתה בצריכת האלכוהול והתוויית הדרכים להשגת יעדים אלו. בהתאם לצורך נקבעות פגישות מעקב.

סוג זה של התערבות עשוי להיות יעיל ללא תלות ברצונו של המטופל בשינוי, כל עוד לא מדובר בהתמכרות לאלכוהול, אך חשוב להבין כיצד תופס המטופל את הבעיה והאם הוא מוכן לשינוי. גישה אמפתית למטופל עשויה להניב תוצאות טובות יותר מגישה מטיפה.

טיפול יעיל בהתמכרות לאלכוהול יכול להינתן ללא צורך באשפוז. מטופלים ללא תמיכה חברתית או עם מחלות רקע פסיכיאטריות או רפואיות מורכבות יפיקו תועלת מהרחקה מהסביבה בה סביר שיהיה שימוש באלכוהול.

קיימות שיטות שונות לטיפול בתלות באלכוהול:

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שיטת 12 הצעדים וטיפול להגברת המוטיבציה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (Cognitive behavioral therapy) מדגיש לימוד מיומנויות להתמודדות עם מצבים המעודדים שתייה כבדה; שיטת 12 הצעדים מדגישה את הרעיון שאלכוהוליזם היא מחלה ומעודדת השתתפות בקבוצות של אלכוהוליסטים אנונימיים (AA). מחקרים שהשוו בין השיטות השונות מצאו שיעילותן דומה.

טיפול תרופתי עם Naltrexone, acamprosate או disulfiramנמצא יעיל בהפחתת שתייה כבדה והשגת הימנעות מאלכוהול במטופלים עם תלות באלכוהול. משך הטיפול התרופתי הוא בין 3 ל-12 חודשים.

ברוב המחקרים הטיפול התרופתי ניתן רק לאחר תקופת הימנעות מאלכוהול, אך מספר מחקרים הראה כי הטיפול ב- Naltrexone יעיל גם כאשר המטופלים לא השיגו הימנעות מוחלטת לפני תחילת הטיפול.

לסיכום, חשוב לזהות שימוש לא בריא באלכוהול. ניתן להשתמש לצורך כך בשאלונים מובנים או להעלות שאלות בנושא רגיש זה במסגרת הראיון הרפואי הכללי.

המטופל שתואר בפתיח מדגים צריכה לא בריאה של אלכוהול הן בכמות והן בתכיפות השתייה.

הפרעות השינה עשויות בהחלט להיות קשורות לצריכת האלכוהול.

יש להעריך האם קיימות השפעות נוספות של השימוש באלכוהול, כדוגמת דיכאון ויתר לחץ דם ולבחון האם קיימים תסמיני תלות.

 יש להתחיל בפגישות ייעוץ קצרות בהן היועץ יבהיר כי קיים קשר בין שתייה להשלכות בריאותיות, יבחן את נכונותו של המטופל לשינוי וייעץ לו להפחית בכמות השתייה כאשר מדובר בשימוש ללא תלות.

על המטפל לנסות לבנות עם המטופל תוכנית להפחתה בצריכת האלכוהול ולקבוע לפחות פגישת מעקב אחת נוספת. אם מזוהה תלות באלכוהול יש להמליץ למטופל להתנזר מאלכוהול ולהפנותו לטיפול על-ידי מומחה.

למאמר

Unhealthy Alcohol Use, Richard Saitz, NEJM Volume 352:596-607 February

10 2005 Number 6,