משפחה

שימוש ב-SSRI וסטטינים מעלה סיכון לווזוספזם לאחר דימום תת עכבישי (NEUROLOGY)

שימוש בתרופות עם השפעות עם כיווץ או הרחבת כלי דם עלול להשפיע על הסיכון לווזוספזם לאחר דימום מיפרצי תת עכבישי (SAH).

החוקרים השתמשו בקודים אבחנתיים בינלאומיים לסיווג מחלות וסקירות רישום רפואי לזהות 514 חולים עם SAH שאושפזו בין 1995 ל-2003 ואובחנו עם ווזוספזם בין יום 4 ל-14. החוקרים קבעו סיכונים לווזוספזם, ווזוספזם סימפטומטי, ותוצאות קליניות דלות בחולים עם שימוש קדם המורגי בחסמי תעלות סידן, חסמי רצפטור בטא, מעכבי ACE, אספירין, SSRIs, אנטי דפרסנטים שאינם SSRI, או סטטינים.

ב-62% מהנבדקים התפתח ווזוספזם, ווזוספזם סימפטומטי ב-29%. באנליזת משתנה אחד, הסיכון לווזוספזם נטה לעלות בחולים שלוקחים SSRIs וסטטינים (p = 0.09 ו-p = 0.05, בהתאמה); שימוש ב-SSRI העלה את הסיכון לווזוספזם סימפטומטי (p = 0.028). מבחן קוקרן-ארמיטאג’ הראה כי היחס של חולים הלוקחים SSRI וסטטינים עלה משמעותית בשלוש קטגוריות (כלום, סימפטומטי, אסימפטומטי) של ווזוספזם. אנליזת רגרסיה לוגיסטית הראתה כי שימוש ב-SSRI נטה לחזות  מקרי ווזוספזם (O.R. 2.01 [0.91 עד 4.45]), וחזה ווזוספזם סימפטומטי (O.R. 1.42 [1.06 עד 4.33]). חשיפה לסטטינים העלתה את הסיכון לווזוספזם (O.R. 2.75 [1.16 עד 6.50]), אולי בגלל גמילה פתאומית של סטטין (O.R. 2.54 [0.78 עד 8.28]). גיל < 50, דירוג האנט-הס 4 או 5, וקבוצת פישר 3 צפו באופן בלתי תלוי את כל מקרי הווזוספזם, ווזוספזם סימפטומטי, מצב קליני קשה בשחרור, ותמותה.

למשתמשי SSRIs וסטטינים סיכון גבוה לדימום תת עכבישי הקשור לווזוספזם. יש צורך במחקר נוסף בכדי לבדוק האם אינדיקציית המחלה, הפעולות הישירות, או השפעות חוזרות בגלל גמילה פתאומית של התרופה קשורות לסיכון זה.

Neurology 2005;64:1008-1013

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה