משפחה

השוואה בין docetaxel ו-estramustine לבין mitoxantrone ו-prednisone בטיפול בסרטן ערמונית מתקדם ועיקש (N Engl J Med)

כמותרפיה המבוססת על mitoxantrone משככת את הכאבים מבלי להאריך את החיים בקרב גברים הסובלים מסרטן ערמונית מתקדם שאינו תלוי באנדרוגנים. במחקר זה נערכה השוואה בין מתן טיפול ב-docetaxel ו-estramustine לבין מתן טיפול ב-mitoxantrone  ו-prednisone לגברים הסובלים מסרטן ערמונית בעל גרורות שאיננו תלוי בהורמון.

במסגרת המחקר חולקו באקראי 770 גברים לקבלת אחד משני הטיפולים במהללך מחזורים בני 21 יום: 280 מ”ג estramustine כ-3 פעמים ביום בימים 1-5, 60 מ”ג docetaxel למטר מרובע משטח הגוף ביום 2, ו-60 מ”ג של dexamethasone בשלוש מנות לפני docetaxel, או 12 מ”ג mitoxantrone למטר מרובע משטח הגוף ביום הראשון יחד עם 5 מ”ג prednisone פעמיים ביום. נקודת הסיום העיקרית היתה שיעור ההישרדות הכללי, נקודות הסיום המשניות היו הישרדות ללא התקדמות, שיעורי התגובה וירידה בשיעור של 50% לפחות ברמות ה-PSA בסרום לאחר הטיפול.

338 מתוך 674 הנבדקים שנמצאו מתאימים קיבלו docetaxel ו-estramustine ו-336 קיבלו mitoxantrone ו-prednisone. משך ההישרדות הכללית הממוצע היה ארוך יותר בקבוצה שקיבלה docetaxel ו-estramustine בהשוואה לקבוצה שקיבלה mitoxantrone ו-prednisone (כ-17.5 חודשים לעומת 15.6 חודשים, P=0.02), וערך ה-HR המתאים לתמותה עמד על 0.80 (95%CI, 0.67-0.97).

הזמן הממוצע להתקדמות של המחלה היה 6.3 חודשים בקבוצת ה-docetaxel ו-estramustine ו-3.2 חודשים בקבוצת ה-mitoxantrone ו-prednisone (ערך P<0.001). ירידות בשיעור של 50% לפחות ברמת ה-PSA התרחשו ב-50% וב-27% מהחולים, בהתאמה  (P<0.001), ותגובה אובייקטיבית של הגידול נצפתה ב-17% וב-11% מהחולים הסובלים ממחלה הניתנת למדידה דו-מימדית, בהתאמה (P=0.30). 

neutropenic fevers מדרגה 3 או 4 (ערך P=0.01), בחילות והקאות (P<0.001), וארועים קרדיווסקולריים (P=0.001) היו שכיחים יותר בקרב חולים שקיבלו docetaxel ו-estramustine בהשוואה לחולים שקיבלו mitoxantrone ו-prednisone. ההקלה בכאבים היתה דומה בשתי הקבוצות.  

החוקרים מסיקים כי שיפור של כמעט חודשיים במשך ההישרדות הממוצע שנצפה במתן docetaxel ו-estramustine, בהשוואה למתן mitoxantrone ו-prednisone, תומך בנקיטת גישה טיפולית זו בקרב גברים הסובלים מסרטן ערמונית גרורתי שאיננו תלוי באנדרוגנים.

N Engl J Med. 351(15):1513-20.

לתקציר הידיעה

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה