חוקרים מדווחים שיותר ממחצית מקרי התמותה בביה”ח לאחר ארוע מוחי איסכמי נגרמים ע”י סיבוכים נוירולוגים ורפואיים חמורים, העיקריים בהם הם דלקת ריאות ולחץ תוך גולגלתי מוגבר.
“שבץ הוא מגורמי המוות השכיחים ביותר במדינות מפותחות” ציינו החוקרים והדגישו את הצורך בזיהוי גורמים המנבאים תמותה בקרב החולים הללו.
החוקרים ניתחו את נתוניהם של 13,440 חולים שאושפזו עקב ארוע מוחי איסכמי בין השנים 2000-2004 בבתי חולים שונים בגרמניה. שיעור התמותה בביה”ח עמד על 4.9%. החוקרים מצאו שהגורמים העצמאיים שניבאו תמותה בביה”ח היו גיל מבוגר, חומרת הארוע המוחי ופרפור פרוזדורים. לאחר התחשבות בגיל, במין, במחלות נוספות, בחומרת הארוע וברמת ביה”ח מצאו החוקרים שחולים שסבלו מסיבוכים בעקבות הארוע המוחי נמצאו בסיכון גבוה פי 7.5 למות מאשר חולים ללא סיבוכים. “54.4% ממקרי המוות היו נמנעים אילולא היו סיבוכים” הם סיכמו.
הסיבוך החמור ביותר היה עליה בלחץ התוך גולגלתי שהתרחשה ב-2.8% מהחולים והגבירה את הסיכון לתמותה בערך פי 16. גם דלקת ריאות שממנה סבלו 16.8% מהחולים היוותה סיבוך חמור ואלולא התרחשה היו נמנעים כ-31.2% ממקרי המוות. בין הסיבוכים הנוספים ציינו החוקרים ארועים מוחיים חוזרים, תסחיף ריאתי והתקף אפילפטי ככאלו שגם הגבירו באופן משמעותי את הסיכון לתמותה.
“ניסיון להפחית את שיעורי התמותה בביה”ח בעקבות ארוע מוחי צריך להתמקד בהפחתת שיעור הסיבוכים הרציניים ובמיוחד דלקת ריאות ולחץ תוך גולגלתי מוגבר” סיכמו החוקרים.
Arch Intern Med 2004;164:1761-1768
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!