מקובל הוא, שמחלה קארדיו-וואסקולרית אצל ההורים, מהווה גורם סיכון להתפתחות המחלה בצאצאיהם, בעיקר אם החלה המחלה בגיל צעיר. ההנחיות הקליניות הקיימות מתייחסות לגורם סיכון זה, בעת החלטה על תחילת טיפול בהיפרליפידמיה או ליתר לחץ דם. למרות זאת, משקלו של גורם סיכון זה כגורם סיכון בלתי תלוי, עדיין שנוי במחלוקת. הסיבה למחלוקת זאת, היא, שהמחקרים עליהם מבוססת הנחה זאת, הינם מחקרי מקרה בקרה רטרוספקטיביים, או מחקרי מעקב ממושך, בהם דיווחו המשתתפים על התחלואה ההורית בעצמם, ללא ווידוא רשמי של הנתונים.

מאמר זה בא לבדוק, האם תחלואה קארדיו-וואסקולרית המאומתת ברשומה הרפואית, הינה גורם סיכון, בלתי תלוי לתחלואה בילדים. הוכחה חד משמעית של השערה זאת, תדגיש את הצורך בטיפול מונע בילדיהם של הורים חולים. מחקר הלב ב”פרמינגהאם” “Framingham” מתאים לבדיקת השערה זאת, בשל המעקב הממושך והרישום המדויק הן בהורים והן בצאצאיהם.

להלן תזכורת קצרה על מחקר הפרמינגהם: בשנת 1948, החל מחקר עוקבה פרוספקטיבי אחר 5000 פרטים, בין הגילים 28 ל-60, בעיר פרמינגהם שבמסצ’וסטס בארה”ב. 23 שנים לאחר מכן, החל מחקר עוקבה נוסף אחר צאציהם ובני זוגם של המשתתפים במחקר הפרמינגהם, גם למחקר הצאצאים, גויסו 5000 משתתפים.

למחקר זה, הבודק תחלואה הורית כגורם סיכון, גויסו ממחקר הצאצאים, יותר מאלף גברים ומספר דומה של נשים. כולם מעל גיל 30, וללא מחלת לב. נכללו רק אלו ששני ההורים שלהם, השתתפו במחקר הפרמינגהם המקורי. הנתונים המוצגים בפניכם מביאים יותר מ-50 שנות מעקב אחר ההורים, ושלושים שנות מעקב אחר הצאצאים.

גילם הממוצע של הצאצאים בכניסה למחקר היה 44 שנים, במהלך המעקב אחר הצאצאים, דווחו מאורעות קארדיו-וואסקולריים ב-160 מהגברים ו80 מהנשים. מאורעות אלו כללו בין השאר: מוות ממחלת לב כלילית, אוטם שריר הלב, תעוקת לב, שבץ תסחיפי וצליעה לסירוגין.

שיעור הסיכון לתחלואה קארדיו-וואסקולרית, היה גבוה פי 2.6 בגברים ו-2.3 בנשים שהוריהם לקו במחלה קארדיו-וואסקולרית בגיל מוקדם, בהשוואה לצאצאים להורים ללא מחלה קארדיו-וואסקולרית. גם לאחר בדיקת גורמי הסיכון האחרים, עדיין נשאר גורם סיכון זה עצמאי לחיזוי תחלואה בצאצאים זכרים. בנשים, גורם סיכון זה היה עצמאי עם מובהקות סטטיסטית גבולית. תחלואה קארדיו-וואסקולרית מוקדמת בהורים, כלומר כזאת המופיעה בגברים לפני גיל 55 ובנשים לפני גיל 65, העידה על סיכון מוגבר לצאצאים בהשוואה לתחלואה בהורים המופיעה לאחר גיל זה. לעומת זאת, חומרת המחלה בהורים, אינה מנבאת באותה מידה את הסיכון לתחלואה בצאצאים.

החוקרים בדקו גם את השפעת התחלואה ההורית על גורמי סיכון ידועים אחרים, ונמצא שהסיכון בגילים 30 עד 60 היה גדול פי 3, בצאצאיהם של הורים חולים ורק פי 2 בגיל מבוגר מ-60. בנוסף היה גורם סיכון זה משמעותי יותר בערכים גבוליים של כולסטרול ויל”ד. במקרים אלו התחלואה ההורית הגבירה את הסיכון לתחלואה במהלך 10 שנים ליותר מ-10% , שזהו הסף בו מתחילים טיפול עפ”י מספר הנחיות קליניות. תחלואה הורית מהווה גורם סיכון גם במעשנים וגם באלו שאינם מעשנים, כמו גם באלו שאינם לוקים בסוכרת. מאידך, באלו הלוקים בסוכרת, תחלואה הורית אינה מהווה גורם סיכון בלתי עצמאי, מכיוון ששיעור התחלואה בהם, גבוה ממילא.

בדיקה נוספת התייחסה לפרופיל גורמי הסיכון, כאן נמצא, שהשפעת התחלואה ההורית היא בעיקר על בעלי פרופיל גורמי הסיכון הבינוני, כלומר, באלו עם פרופיל גורמי סיכון טוב, כלומר מיעוט גורמי סיכון, לא עלה סיכון הצאצאים לחלות בשל התחלואה ההורית, ואילו באלו עם ריבוי גורמי סיכון, לא השפיעה התחלואה ההורית, בגלל הסיכון הבסיסי של הצאצאים מריבוי גורמי הסיכון. בעוד שבקבוצת הביניים מבחינת גורמי הסיכון, שם היתה השפעת התחלואה ההורית הגבוהה ביותר.

לסיכום, מחקר זה מראה, שתחלואה הורית מוקדמת, מהווה גורם סיכון בלתי תלוי לתחלואת צאצאים בגיל המבוגר. תחלואה של לפחות אחד מההורים, הכפילה את הסיכון בצאצאים זכרים והעלתה ב70% את הסיכון בנשים, (למרות שבנשים נתון זה אינו מובהק סטטיסטית). השפעת התחלואה ההורית היתה משמעותית ביותר בגיל הצעיר יותר ובאלו עם סיכון בינוני על סמך פרופיל גורמי הסיכון שלהם.

מהן, אם כן, ההשלכות הקליניות של מחקר זה? ברור שבחולים צעירים, לתחלואה הורית משמעות רבה יותר, אך ידוע, שגורמי הסיכון הקלאסיים, קיימים כמעט בכל הלוקים בתחלואה קארדיו-וואסקולרית ולכן הטיפול המקובל בשינוי אורחות חיים וטיפול תרופתי ימשך כדי להקטין את הסיכון. אם כן, הנתון של התחלואה ההורית, יוכל לסייע בקרב אלו הנמצאים בסיכון בינוני, על סמך גורמי הסיכון הקלאסיים. בקבוצה זאת ה-“סיכון לאחר הבדיקה” או ה-Post test probability, יכול להשתנות, לאחר הכללת התחלואה ההורית. החוקרים הראו, שבקרב צאצאים עם רמות גבוליות של כולסטרול או לחץ דם, התחלואה ההורית מהווה גורם סיכון משמעותי ולכן, דווקא בקבוצות אלו שההחלטה על התחלת טיפול הינה קשה, יתרום המידע לגבי תחלואת ההורים על החלטה לטפל. בנוסף, הדגימו החוקרים, שהכללת נתוני התחלואה ההורית, בנוסחאות לחישוב סיכון לתחלואה קארדיו-וואסקולריות, מעלות במעט את דיוק הנוסחה. אולם כאשר תיבדק נוסחה חדשה לקביעת סיכון, יתכן וגורמי סיכון חדשים, יתרמו יותר מאשר התחלואה ההורית ולשם נוחיות החישוב, ישולבו הם ולא נתוני התחלואה ההורית.

למאמר

Parental Cardiovascular Disease as a Risk Factor for Cardiovascular Disease in Middle-aged Adults