תסמונת Prader-Willi אכזרית היא, אך למזלנו מחלה נדירה. מבחינה גנטית היא מעניינת – אך לפני שנתמקד בתופעות הגנטיות המיוחדות, נעלה בזכרונינו את התמונה הקלינית.

מהלך הקליני של המחלה מתפצל לשלושה  שלבים:

השלב הראשון הוא בהריון ובינקות.  בהריון האמהות מתלוננות על מיעוט תנועות העובר.  תופעה זו ביטוי להיפוטוניה הקשה הנמצאת גם בתינוק לאחר הלידה. בנוסף קיימים גם  קשיים בבליעה, הפרעה בגדילה ודיסמורפיזם.  לעיתים קרובות יש צורך  להאכיל את התינוק בזונדה לקיבה בגלל ההפרעה בבליעה. 

בילדות ובהתבגרות, החולים סובלים מרעב בלתי נשלט והתוצאה – השמנה ניכרת. העלייה במשקל מתחילה בדרך כלל  מגיל שנה. למרבית החולים פיגור שכלי קל והפרעות בלמידה. ההתבגרות נדחית ולפעמים אינה שלמה. קיים היפוגונדיזם בזכר וגם אצל הנקיבה, וכמובן פוריות – אין.

השלב השלישי מתחיל בתום תקופת ההתבגרות וממשיך במבוגר. התמונה מאופיינת בהשמנת יתר, ישנוניות, הפרעות התנהגותיות בעיקר התנהגות כפיתית, ופציעה עצמית self mutilation. הפרעות התנהגותיות נוספות הן התקפי זעם, עקשנות, הפרעות שינה וחוסר פיגמנטציה של העיניים, השערות והעור. 

חולים בתסמונת זו, גם כאשר מנת המשכל שלהם תקינה, זקוקים ללווי מתמיד מפאת ההפרעות ההתנהגותיות הקשות מהן הם סובלים.

נעבור לתמונה הגנטית:- הליקוי הגנטי ממוקם בזרוע הארוכה של כרומוזם  15 בבנדים q11    ועד q13. מחיקה של מספר גנים בזרוע זו היא הגורם לתסמונת Prader-Willi. אורך האזור המחוק שונה. מחיקה ארוכה מכונה Prader-Willi מסוג 1 ומחיקה פחות ארוכה סוג 2. האזור הנגוע מוכר בשם critical region Prader-Willi .

בתסמונת Prader-Willi התורשה היא ייחודית ומדגימה תופעת ה imprinting.  בדרך כל  בכרומוסום, הגנים לכל תכונה מקבילים, כשגן אחד מהאם והגן המקביל מהאב. לא כן הדבר באזורים בהם קיימת התופעה של  imprinting. באזורים אלה פעילות  הגנים מוגבלת רק לאחד ההורים. התינוק יורש את  הגנים או מאביו או  מאמו בלבד, אך לא   משניהם.  כאשר תינוק יורש גן מוטנטי באזור המיוחד   בכרומוזום 15 מאביו, התוצאה הקלינית היא תסמונת Prader-Willi. אך במקרה והוא יורש גן פעיל, אך מוטנטי,  מאותו אזור מאמו, המחלה לא פחות אכזרית, אך שונה לגמרי והיא תסמונת Angelman .  אותו גן כאשר המוריש הוא האב, יגרום למחלה אחת וכאשר המורישה היא האם הביטוי הקליני שונה לגמרי. גנוטיפ זהה, ופנוטיפ שונה.

התופעה של imprinting, כלומר  דיכוי הגנים, אופיינית לאזור בזרוע הארוכה של כרומוזום  15 , וברוב המקרים הגנים הפעילים הם של האב. לכן מוטציה בגנים הפעילים באזור זה תוביל לתסמונת Prader-Willi. כפי שכבר ציינו, סוג המוטציה בדרך כלל מחיקה deletion – של קטע על גבי הכרומוזום. 

הזכרנו כבר כי  כאורך המחיקה בגן המוטנטי, כך יהיה הביטוי הקליני. מחיקה ארוכה תגרום לתמונה קלינית  חמורה יותר. נכון הדבר בעיקר לגבי התנהגות כפיתית ולעומק  הפיגור השכלי. האבחנה המעבדתית של המחלה מתבססת על בדיקה גנטית –methylation analysis – המאשרת כי קיים חוסר פעילות של גנים.

הערת העורך: התסמונת Prader-Willi אינה נפוצה למזלנו, והסיכוי שנצטרך להתמודד עם המחלה הוא קטן. הבאתי את המאמר הנ”ל  בגלל הרקע הגנטי הייחודי המלמד אותנו פרק נוסף בתורת התורשה. 

הטיפול הוא דיאטטי. חשוב לדעת, כי  לפעמים בין חולי Prader-Willi נמצאים אנשים בעלי מוטיבציה גבוהה העושים מאמץ עליון כדי הגביל את התאבון שלהם, ומשתלם להשקיע מאמץ בטיפולם.

הגורם לתאבון המופרז לא ידוע.

לפני חודש סקרנו את הנושא של ההורמון לפטין, המדכא את התאבון, ו Ghrelin המעודד את התאבון. אולי ברבות הימים אפשר יהיה לטפל בחולי Prader-Willi בעזרת הורמונים אלה או בנוגדנים לרצפטורים שלהם, ובעזרתם להשתלט על התאבון המופרז  וההשמנה הקיצונית.

Behavioral differences among subjects with Prader-Willi syndrome and  type I or type II deletion and maternal disomy.

Butler MG,  Bittle DC, Kibiryeva N et al

Pediatrics 2004;113:565-73.