תוצאות המתקבלות כשנה אחרי הניסוי הראשון בבני אדם בסטנט נסיוני המצופה בפולימר מתפרק ביולוגית ומשחרר everolimus – חומר מדכא חיסונית ונוגד פרוליפרציה, מעידות על הפחתה בשיעור ההיפרפלסיה של שכבת הנאו-אינטימה ובשיעור ההצרות המחודשת בחולים עם מחלת לב קורונרית.
everolimus הוא חומר דומה ל-sirolimus, אחד משני החומרים שאושרו לשימוש על-ידי ה-FDA לציפוי סטנטים. מחקרים שנערכו בבעלי-חיים הראו כי everolimus מפחית משמעותית את הפרוליפרציה של הנאו-אינטימה.
במחקר זה חילקו החוקרים אקראית 27 חולים הסובלים מפגעים קורונרים חדשים לקבלת סטנטים מושרים ב-everolimus (הקרויים EES) או לקבלת סטנטים רגילים ממתכת חשופה (BMS 15).
החוקרים מדווחים כי לא התרחשו ארועים לבבים גדולים כעבור 30 ימים וכעבור 6 חודשים, ולא התרחשו פקקות כתוצאה מהחדרת הסטנט באף אחת מן הקבוצות.
בקבוצת ה-EES לא התרחשה אף הצרות מחודשת, לעומת הצרות שהתרחשה בחולה אחד (9.1%) בקבוצת ה-BMS. שיעור ההצרות העורקית בקבוצת ה-EES הופחת מ-64.1% בזמן החדרת הסטנט לשיעור של 2.6% כעבור 6 חודשים. בקבוצת ה-BMS היה שיעור ההצרות העורקית 62.1% בעת החדרת הסטנט ו-27.8% כעבור 6 חודשים.
החוקרים מציינים כי נראה שיעילות ובטיחות השימוש ב-EES נשמרות גם כעבור 12 חודשים. כעבור שנה נמצאה בקבוצת ה-EES הפחתה של 87% בשיעור ההצרות בעורק המטופל, בהשוואה לשיעור שנמדד בקבוצת המטופלים ב-BMS.
החוקרים מסבירים כי במחקר קטן זה נראה ה-EES מבטיח במניעת של פרוליפרציה של הנאו-אינטימה, של הצרות מחודשת, ושל ארועים קליניים הקשורים לטיפול. אולם, הם מוסיפים, גם בקבוצת ה-BMS נצפו תוצאות קליניות ואנגיו-גרפיות מעולות שעלולות להגביל את היכולת לזהות הבדלים משמעותיים בינהן לבין אלו שהתקבלו בקבוצת ה-EES.
החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים גדולים יותר ב-EES בכדי לאשר את הרשמים הקליניים הראשונים הללו.
Circulation 2004;109.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!