ממחקר שעקב אחר נשים במשך 15 שנה עולה שפעילות פיזית מאומצת ובתדירות גבוהה מעלה את הסיכון של נשים פוסט-מנפאוזליות ללקות בסרטן השחלה. גורם סיכון נוסף שמצאו החוקרים היה BMI גבוה בגיל ההתבגרות.
למחקר ה- Iowa Women’s Health Study נכנסו בשנת 1985 יותר מ-40,000 נשים בין הגילאים 55 ל-69. לאחר 7 שנות מעקב מצאו החוקרים קשר בין סרטן השחלה לבין פעילות פיזית ויחס מותניים לאגן אך לא ל-BMI.
לאחר 15 שנות מעקב, תוארו 223 מקרים של סרטן אפיתלילי של השחלה בקרב משתתפות המחקר. החוקרים גילו שהקשר שנמצא לאחר 7 שנים בין פעילות פיזית בשעות הפנאי, ובמיוחד פעילות מאומצת ובתדירות גבוהה, לבין הסיכון לסרטן השחלה נשמר גם לאחר 15 שנה. נשים אשר עסקו בפעילות גופנית מאומצת יותר מ-4 פעמים בשבוע סבלו מסיכון מסיכון יחסי של 2.38.
לא נמצאה אסוציאציה בין הסיכון לסרטן השחלה לבין גובה הנשים. גם בין ה-BMI הנוכחי לבין סרטן השחלה לא נמצא קשר. BMI מעל 30 בגיל 18, לעומת זאת, העלה את הסיכון היחסי ל-1.83 בהשוואה ל-BMI נמוך מ-25 באותו הגיל. גם יחס מותניים לאגן נמצא קשור בסיכון מוגבר לסרטן השחלה, אם כי לא היה מדובר ביחס ישר בין המשתנים.
Cancer 2004;100:1515-1521
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!