מחקר רטרספקטיבי עכשווי מוצא כי שימור רצועות ב-bicondylar sledge prostheses עשוי להביא לתוצאה קלינית משופרת בהשוואה לניתוח החלפת ברך כולל. אולם אין שוני בין שני הטיפולים מבחינת ההליכה ופעילות השרירים בחולים.
החוקרים השוו את התוצאות הקליניות והפונקציונליות של חולים שעברו שני סוגים שונים משמעותית של טיפולי החלפת ברך. הראשון, החלפת ברך כוללת, שבה מסולקות כל הרצועות הקו-לטרליות והתוך-מפרקיות. שיטה זו מאפשרת תנועה אנטריורית-פוסטריורית מעטה. בניגוד לכך, ה-bicondylar sledge prostheses משמרת הן את הרצועות הקו-לטרליות והן את רצועות ה-cruciate וגם נשמרות תנועת הסיבוב וההחלקה ויכולת קבלת הגירויים של המפרק.
במחקר השתתפו 30 חולים שעברו החלפת ברך, רובן נשים, בגיל ממוצע של 68 שנים, ו-11 נבדקי ביקורת בריאים. 15 חולים עברו bicondylar sledge prostheses לטיפול ב-arthritis דגנרטיבי חמור, ו-15 חולים עברו החלפת ברך כוללת בשל אוסטיאופורוזיס שבה מעורבים גם אי-יציבות של הרצועות ואובדן מסת עצם.
כל הנבדקים עברו תוכנית שיקום במסגרת אישפוזם במהלך 5 שבועות, שבה הושמו דגשים על ההליכה ועל טווח התנועה, ואחריהם 14 שבועות של ביקורים לאחר השחרור. המבנה הרטרו-ספקטיבי התאים לחולים שעברו מעקב במהלך 29 חודשים בממוצע. מצב הנבדקים הוערך באמצעות סדרת מדידות קליניות ובאמצעות סקאלה ויזואלית אנלוגית להערכת כאב. בדיקות EMG בוצעו בגפיים התחתונות ויכולת ההליכה נבדקה באמצעות ציוד משוכלל ותוכנה מתאימה.
כצפוי, הערכה קלינית גרועה באופן משמעותי נמצאה בשתי קבוצות המטופלים, בהשוואה לנבדקי הביקורת (P<.05). החלפת ברך כוללת יצרה את התוצאה הירודה ביותר, בעיקר מבחינת רמת הכאב, מצב פיקת הברך, וסקאלת כאב נוספת המשמשת להערכת כאבים המופיעים בעקבות ניתוח. בנבדקים שטופלו באמצעות bicondylar sledge נמצאה יכולת משופרת לעלות במדרגות וטווח תנועה משופר, בהשוואה לנבדקים שעברו החלפת ברך כוללת.
משתנים לבדיקת ההליכה וסיגנל השיא הממוצע בבדיקת ה-EMG לא נמצאו שונים משמעותית בין 2 קבוצות המנותחים. אולם, נבדקי שתי הקבוצות הלכו לאט יותר בממוצע בהשוואה לנבדקים הבריאים. אמפליטודת ה-EMG הממוצעת ב-vastus medialis ,ב-lateralis, ב-semitendinosus, ב-tibialis anterior, וב-gastrocnemius היתה נמוכה בקבוצות המטופלים. בנוסף, שיא אמפליטודת ה-EMG בכל השרירים פרט ל-rectus femoris היו נמוך יותר בקבוצות המטופלים, בהשוואה לנבדקי הביקורת.
הממצאים מוגבלים בשל חסר בנתונים מזמן תחילת הניסוי והעדר יכולת השוואה כתוצאה מכך. בנוסף, קו-מורבידיות לא היוותה גורם באנליזה למרות יכולה להשפיע על תוצאות ההערכה הקלינית.
החוקרים מסכמים כי נראה שלשימור מבני הרצועות אין השפעה משמעותית על התוצאה התיפקודית אחרי ניתוח ארטרו-פלסטי כולל בברך, וכי יש לבצע מחקר קליני רטרו-ספקטיבי שיערוך התאמה בין חולים בעלי דרגות יציבות שונה של הרצועות, אך בעלי דירוג קליני זהה לפני ביצוע הניתוח.
Clin Biomech 2004 Mar;19:3:263-269
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!