על-פי שני מחקרים אקראיים שפורסמו לאחרונה, נמצאה תרפיה פוטו-דינמית (PDT) יעילה בטיפול בסרטן עור שאיננו מלנומה (NMSC). המחקר הראשון עורך השוואה בין טיפול בפוטו-סנסיטייזר/PDT לבין טיפול הסרה כירורגי, בעוד המחקר השני מזהה יתרונות של טיפול סיסטמי בפוטו-סנסיטייזר/PDT בחולים בעלי נגעים מרובים. נקודות סיום עקרוניות בשני המחקרים היו תגובה קלינית מלאה (CCR), וגם הערכה חיצונית והערכת תופעות לוואי.

במחקר הראשון נערך ניסוי פרוספקטיבי בקבוצות ניתנות להשוואה, בעל מבנה רב-מרכזי ואקראי. נערכה השוואה בין מתן טופיקלי של methyl aminolevulinate, MAL, יחד עם PDT לבין הגישה הניתוחית הקונבנציאלית בקרב חולים שאובחנו עם קרצינומה מסוג nodular basal cell carcinoma ,BCC, שלא טופלה בעבר. החולים חולקו באופן אקראי רציף לטיפול באמצעות MAL/PDT (כ-52 נבדקים) או להסרה כירורגית פשוטה (49 נבדקים). ברוב החולים נמצא נגע יחיד שקוטרו קטן מ-15 מ”מ, הממוקם באזור הפנים, הקרקפת, הגוף, או הצוואר.

רוב הנגעים בקבוצת ה-MAL/PDT קיבלו מחזור יחיד המורכב משני טיפולים שניתנו במרווח של 7 ימים זה מזה (76%). שכבה בעובי 1 מ”מ של קרם MAL בריכוז 160 מ”ג לגרם נמרחה על כל נגע וכוסתה בכיסוי דביק. כעבור 3 שעות בוצעה שטיפה ואחריה חשיפה לאור אדום (570-670nm) במינון של 75J/cm2. מחזור טיפול שני ניתן ל-30 חולים (24%) שבהם לא נצפתה תגובה מלאה לטיפול ב-MAL/PDT כעבור 3 חודשים.

בהערכה קלינית שבוצעה כ-3 חודשים אחרי הטיפול נראו רמות CCR דומות בין קבוצת ה-MAL/PDT וקבוצת הניתוח (91% לעומת 98%; P=.25). גם שיעורי העדר הגידול שנבדקו כעבור שנה היו דומים (83% לעומת 96%; P=.15), אך שיעור גבוה יותר של הישנות נצפה בקבוצת ה-PDT כעבור שנה (5 נגעים לעומת נגע אחד).

על-פי ההערכה החיצונית נצפה יתרון משמעותי ל-MAL/PDT על-פני ניתוח בכל נקודות הזמן שנבדקו, בין שהדירוג בוצע על-ידי רופא (בזמנים של 3, 12 ו-24 חודשים; P<.001) ובין שבוצע על-ידי החולים (בזמנים של 12 ו-24 חודשים; P<.05). באף אחד מהחולים בקבוצת ה-MAL/PDT לא נגרמה תוצאה קוסמטית ירודה על-פי שיפוט הרופא, ועל-פי שיפוט הנבדקים נצפתה תוצאה ירודה ב-3 מהם. בזמן 24 חודשים אחרי הטיפול, לאחר מתן זמן להחלמה מהניתוח, העריכו 97% מהנבדקים בקבוצת ה-MAL/PDT את התוצאה כמעולה או כטובה, בהשוואה ל-75% מהנבדקים שעברו ניתוח (P=.04), תוצאה שעמדה בהתאמה להערכה הקלינית (83% לעומת 41%, P=.001).

תופעות הלוואי שהופיעו בקבוצת ה-MAL/PDT היו תגובות מקומיות וחולפות (תחושת צריבה בעור, תחושת כאב בעור, או erythema), וחלפו כעבור פחות מיום. 3 חולים בקבוצת הניתוח פיתחו זיהומי עור בעקבותיו; זיהומי עור לא נצפו בקבוצת ה-PDT.

החוקרים כותבים כי הטיפול מתאים בעיקר לחולים שמעדיפים תוצאה קוסמטית מעולה במחיר אי-הנוחות הכרוכה בהגעה לביקורים נוספים במרפאה, במקרים בהם יש להמנע מביצוע פרוצדורה פולשנית, או במקרים בהם קיימת חשיבות להמנעות מצלקות. אולם, הם מציינים כי דרוש מעקב לטווח ארוך בכדי לבדוק את הנטייה לשיעורי הישנות גבוהים יותר.

במאמר מערכת מצורף, מעיר הכותב כי תוצאות המחקר מרשימות. הוא מוסיף כי חולים הסובלים מ-BCC באתרים רגישים קוסמטית (כמו אזור הפנים) ומנגעים גדולים או מרובים, יכולים להרוויח מטיפול באמצעות PDT. הוא מסכם כי כיום מתן טופיקלי של PDT לא צריך להילקח בחשבון לטיפול במלנומות, שכן היקף בליעת אור אדום של מלנין מצביע על סבירות נמוכה של יעילות הטיפול.

במחקר השני, התמקדו החוקרים במתן טיפול סיסטמי יחיד לחולים הסובלים מ-NMSCs הכוללים BCC ו-Bowen’s disease. בניסוי קליני אקראי, רב-מרכזי, מסוג  open-label משלב II קיבלו 54 חולים עם 421 נגעים (7.8 נגעים בממוצע, טווח של 2-20 נגעים) אינפוזיה תוך ורידית של verteporfin (שם מסחרי: Visudyne) במינון של 14mg/m2 למשך 10 דקות, ואז חולקו אקראית לקבלת טיפול באור אדום בעוצמה של 60J/cm2, 120J/cm2 או 180J/cm2 (אורך גל 10 ± 688 ננו-מטר) תוך שעה עד שלוש שעות לחאר מכן. רוב הנגעים (92%) היו מסוג BCC ו-15 מהחולים סבלו מסינדרום nevoid BCC.

שיעורי התגובה ההיסטו-פתולוגית (HPR), שהוגדרה כהעדר עדות לגידול בדגימות ביופסיה שנלקחו כעבור 6 חודשים, מצאו קשר תלוי-מינון (n = 378), שהיה גבוה ביותר ב-180J/cm2 (כ-93%; 95%CI, 86%-97%) בהשוואה לזה שנמצא במתן 120J/cm2 (כ-79%; 95%CI, 70%-86%), ולזה שנמצא במתן 60J/cm2 (כ-69%; 95%CI, 61%-76%).

גם שיעור ה-CCR גבר עם העליה במינון האור. בבדיקה שבוצעה כעבור 6 חודשים הוא נמצא גבוה ביותר בקבוצה שקיבלה טיפול ב-180J/cm2 (כ-98%; 95%CI, 93%-100%), ונמוך ביותר בקבוצה שקיבלה טיפול ב-60J/cm2 (כ-78%; 95%CI, 71%-84%). תגובה חיובית למינון גבוה הופיעה גם בבדיקה כעבור 24 חודשים (95% בקבוצה בטופלה ב-180J/cm2 לעומת 51% בקבוצה שטופלה ב-60J/cm2.

תוצאה קוסמטית טובה ביותר נצפתה בגידולים שקיבלו טיפול ב- 60J/cm2 אם כי כעבור 24 חודשים, 65% (95%CI, 58%-71%) מהגידולים הוערכו כבעלי תוצאה חזותית מעולה, והחולים העריכו את התוצאה הקוסמטית של 58% מהגידולים שטופלו כטובה מזו שהושגה בטיפול קודם.

תופעות לוואי הופיעו ב-48 חולים (89%) , כשהשכיחות ביותר היו כאבי ראש שהופיעו ב-4 חולים (9%). תגובת “smarting” שאופיינה בתחושת כאב, חום, וצריבה/עקצוץ נרשמה ב-41% מהאתרים המטופלים, ושוככה בקלות באמצעות קרח או מאלחש מקומי. הסימפטומים נעלמו לקראת סיום החשיפה , וכאב שהופיע בעקבות הטיפול שוכך באמצעות משככי כאבים במתן אורלי. 35% מהחולים חוו כאב חמור אחרי הטיפול שלא נמצא קשור למספר הנגעים בחולה אלא למינון האור הגבוה ביותר.   

“החוקרים כותבים כי Verteporfin PDT יכול לגרום להופעת שיעור תגובה טוב וחזות חיצונית משופרת כטיפול יחיד, וכי נדרש מחקר נוסף בחולים עם NMSCs מרובים.

אחד החוקרים מציין כי עדיים לא ברור האם ל-verteporfin עליונות בעלת משמעות בהשפעה על-פני מתן טופיקלי של PDT והשוואה דרושה מבחינת היעילות, החזות החיצונית ונוחות השימוש בפרוטוקול. הוא אומר כי יתכן שלטיפול באמצעות verteporfin PDT קיים יתרון במקרי thick nodular BCC ובמקרים חוזרים של BCC, שבהם העומק המקסימלי של האור והכנת הפוטו-סנסיטייזר בעלי חשיבות מיוחדת, כשהאינטרוול המקוצר של רגישות לאור באמצעות verteporfin יהיה מועדף.

Arch Dermatol. 2004;140:17-23, 26-32, 116-120

לידיעה במדסקייפ