משפחה

bivalirudin כטיפול מקדים תומך בהשתלת תומך בקרוטיד נראה כבטוח יותר מאשר הפרין

מידע ראשוני מרמז על כך שהחלפת הפרין בביולירודין (bivalirudin ) משפרת תוצאות של הצבת סטנט בעורק ראשי. כך עולה ממצגת שהוצגה ב- TCT2003 ע”י ד”ר גרי רובין.

הסיכון מסחיף של טסיות דם וסיבוכים תרומבולוטים הוא נושא משמעותי בקרב העוסקים בהתערבויות בעורק הראשי. בנוסף, סיבוכים של שטפי דם, בעיקר במוח, מהווים בעייה קשה למטופלים בהתערבויות אלה.

בהתערבות הנוגעת לעורק הראשי, הקרוטיד, פיתח הצוות של ד”ר רובין מהלך תומך של מתן ריכוזים גבוהים של אספירין ופלביקס, המשולבים במינונים נמוכים של הפרין. אולם, השתלת תומך בקרוטיד התפתחה באופן מהיר בשנים האחרונות והשאיפה היא להביא למינימום את את רמת הפולשנות בפרוצדורה. לכן יש הגיון והכרח להתחיל טיפול תרומבולוטי קצר טווח בשילוב עם התכשירים למניעת הצמדות טסיות כמו אספירין ופלויקס.

הקבוצה של ד”ר רובין עשתה שימוש בביואלירודין במאות פרוצדורות ולכן סברו שייתכן והשימוש בהשתלת תומך בקרוטיד יהיה יעיל. תיאורטית, לאורך מחצית החיים הקצר יותר של ביואלירודין בהשוואה להפרין יתרון בפרוצדורה קצרה זו, וכן חוסר יכולתו להפעיל טסיות דם כמו הפרין ולחבר תרומבינים היוצרים  קריש דם.

הקבוצה ביצעה מחקר case control שבו השוותה שימוש בביואלירודין בקרב 185 חולים בהשוואה ל-373 מטופלים בהפרין שעברו השתלת תומך בקרוטיד. נמצא שבקבוצת הביואלירודין היה שיעור נמוך משמעותי של עירוי: 0.6% בהשוואה ל- 6.4% , וכן ירידה בסיבוכים וסקולריים מרכזיים (2.3% לעומת 13.3%).

הירידה הייתה לאורך כל קבוצות המטופלים שסובלים מסיבוכי דימום נפוצות בפרוצדורות של התערבות בקרוטיד.

בעוד שההפרין היה עד לאחרונה הטיפול הסטנדטרי בהתערבות בקרוטיד, נראה שהשימוש בביואלירודין בקרב הרופאים העוסקים בהתערבות זו הופך להיות מקובל יותר ויותר.

לאור התוצאות שהתקבלו נראה שיש מקום למחקר מקיף יותר אשר יהווה בסיס לשינוי בהנחיות הטיפול הקיימות.

לדיווח ב- TCMD

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה