סקירה זו היא באדיבות הג’ורנאל קלאב המגזין המוקלט. באפשרותך להצטרף כמנוי לג’ורנאל וליהנות מ-2 קלטות או דיסקים המכילים את מיטב הספרות העדכנית המקצועית בעברית (מתאים ביותר להאזנה בעת נהיגה..), וכן מכניסה חופשית לאתר הג’ורנאל קלאב לעיון בטקסטים המלאים של המגזינים, מהאפשרות לצבור נקודות זכות השתלמות וכן לצפות בחלק מהסקירות בשיטת מולטימדיה (האזנה + צפייה בשקפים). לפרטים והרשמה לחץ כאן. במערכת הג’ורנאל משתתפים עורכיe-Med והעורך הראשי הוא ד”ר דרור דיקר.

מידע רב שזרם ממחקרי התבוננות הראה השפעה מגנה לבבית של הטיפול באסטרוגן בלבד, ואסטרוגן בשילוב עם פרוגסטין. רק לאחרונה החלו לבדוק במחקרים אקראיים ומבוקרים את יעילות הטיפול ההורמונלי בהאטת קצב התהליך הטרשתי בעורקים הכליליים. 

רוב המחקרים השתמשו במתן רציף, יומי של שילוב אסטרוגן מצומד ממקור סוסי (conjugated equine estrogen) ו-medroxyprogesterone acetate. טיפול הורמונלי זה נכשל בהשגת הגנה לבבית, ויתכן שאף מעלה את הסיכון לאוטם בשריר הלב. טיפול זה נכשל גם בהאטת קצב ההתקדמות של טרשת בעורקים הכליליים בנשים פוסט-מנפאוזליות (postmenopausal) עם עדות למחלה כלילית. 

עם זאת, נותרות עדיין שאלות פתוחות בנוגע ליעילות תכשירים אסטרוגניים אחרים, מינונים, תוכניות טיפול ודרכי מתן הטיפול. בין השאר לא ברור גם האם 17-beta-estradiol (האסטרוגן האנדוגני) ישפיע באופן שונה מתרכובות אסטרוגן אחרות שנבחנו במחקרים.

מחקר זה מציג אפוא תוצאות ראשוניות של מחקר ה- Women’s EstrogenProgestin Lipid-Lowering Hormone Atherosclerosis Regression Trial (WELL-HART), מחקר אקראי, כפול-סמיות ומבוקר-פלצבו שתוכנן על מנת לבחון את השפעותmicronized 17 beta estradiol, עם וללא מדרוקסי-פרוגסטרון אצטט, על התקדמות תהליך הטרשת בנשים פוסט-מנפאוזליות עם עדות אנגיוגרפית למחלת לב כלילית.

נכללו במחקר 226 נשים פוסט-מנפאוזליות (גיל ממוצע 63.5) עם פגיעה אחת לפחות בעורק קורונרי. המטופלות חולקו אקראית לקבלת טיפול רגיל; 17-בטא-אסטרדיול בלבד; או 17-בטא-אסטרדיול בשילוב עם מדרוקסי-פרוגסטרון אצטט. בכל הנבדקות רמות ה-LDL כולסטרול הורדו בעזרת טיפול מתאים לרמה של פחות מ-mg/dL 130. 

התוצאה הראשית שנבחנה הייתה שינוי באחוז ההיצרות (stenosis) בעורקים הכליליים, בהשוואה בין הממצאים ההתחלתיים, לממצאים בתקופת המעקב, כפי שנבדקו בעזרת אנגיוגרפיה של העורקים הכליליים.

לאחר תקופת מעקב ממוצעת של 3.3 שנים, השינוי הממוצע באחוז ההיצרות היה כ-1.9% בקבוצת הביקורת, כ-2.2% , בקבוצת האסטרוגן וכ%- -1.25 בקבוצת הטיפול באסטרוגן ופרוגסטין. ההבדלים בין הקבוצות לא היו מובהקים סטטיסטית.

החוקרים מציינים כי מתוצאות מחקרם עולה שבנשים פוסט-מנפואזליות מבוגרות עם מחלת לב כלילית מוכחת, טיפול ב-17-בטא-אסטרדיול לבד או בשילוב עם פרוגסטין לא משפיע באופן משמעותי על התקדמות הטרשת. 

ממצאים אלו דומים לממצאים ממחקרים אקראיים ומבוקרים אחרים בנשים עם מחלת מוכחת בעורקי לב, וכן מחקרים שבחנו שכיחות אירועים קרדיו-וסקולריים.

יחד עם זאת, החוקרים מדווחים על תוצאות שונות ממחקר נוסף שהם קיימו במקביל, מחקר EPAT (Estrogen in the Prevention of Atherosclerosis Trial). מחקר אקראי ומבוקר זה נערך בעזרת אותו צוות ובחן את אותו פרוטוקול טיפול כמו מחקר WELL-HART. 

מחקר EPAT תוכנן במטרה להעריך את השפעת הטיפול ההורמונלי, בנשים פוסט-מנפאוזליות ללא עדות למחלת לב כלילית, על התקדמות תהליך טרשתי בעורקים על-ידי בדיקת התעבות האינטימה-מדיה בקרוטיד. 

מתוצאות מחקר זה עולה שטיפול ב-17-בטא אסטרדיול בלבד, בהשוואה לפלצבו, האט את התקדמות התהליך הטרשתי באוכלוסייה זו של נשים.

החוקרים מסכמים כי ניתן להסביר את התוצאות הסותרות, לכאורה, של שני המחקרים בתזמון הטיפול באסטרוגן. עובי האינטימה מדיה הוא מדד לתהליך טרשתי מוקדם ואסימפטומטי, בעוד אנגיוגרפיה משמשת להערכת טרשת בשלב סימפטומטי מתקדם. 

יתכן אפוא שהטיפול יעיל במידה מסוימת בהאטת הטרשת בשלביה הראשונים בתחילת גיל המעבר, כאשר דופן כלי הדם עדיין רגיש לאסטרוגן, אך אינו יעיל ואף מזיק כאשר כבר קיימת טרשת עורקים. 

הערת הג’ורנאל: המסקנות החד משמעיות הן שאין מקום לטיפול הורמונלי כלשהו באישה שהיא כבר חולה בטרשת עורקים או מחלת לב. על בסיס תוצאות אלה לפיהן עשויה להיות לטיפול הורמונלי תועלת בהאטת התהליך הטרשתי, אצל נשים שאין אצלן עדיין כל עדות לתהליך זה, יש אולי מקום לקחת נתון זה בחשבון כאשר בוחנים את האפשרות לטיפול הורמונלי חלופי אצל נשים אלה. זאת כמובן בכפוף למכלול הסיבות והנסיבות של כל מטופלת כזו. 

Hormone Therapy and the Progression of Coronary-Artery Atherosclerosis in Postmenopausal Women, Howard N. Hodis, N Eng J Med Volume 349:535-545