על פי מימצאי מחקר חדש, מטופלים עם פרפור פרוזדורים (AF ) לא שסתומי טיפול נוגד קרישה אשר מוביל ל- INR של 2 או יותר, מפחית לא רק את התדירות של שבץ איסכמי חוזר, אלא גם את עוצמתו ומידת חומרתו, ולכן גם את הסיכון לתמותה.
המחברים בחנו את האירעות של שבץ איסכמי במחקר עוקבה של 13,559 מטופלים אשר סבלו מ- AF לא שסתומי.
התיקים הרפואיים של המטופלים נמצאו במעקב ובאמצעותם נמדדה מידת השימוש בתכשירים נוגדי קרישה, אנטיקואגולנטים, רמת ה- INR באישפוז, ואירועי השבץ, וכן נמדדה גם שכיחות התמותה במשך 30 יום מאז האשיפוז.
נמצא שכיחות של אירועי שבץ של 32% בקרב משתמשי הורפרין (warfarin ) ,שיעור של 27% בקרב משתמשי האספירין, ו- 42% בקרב מי שלא השתמש בתכשיר נוגד קרישה.
מבין המטופלים אשר השתמשו בוורפרין, נמצא שמטופלים שהיו עם INR נמוך מ-2 , לעומת אלו שהיו INR מעל 2, היו בסיכון גבוה יותר לשבץ חמור של 1.9 .
מטופלים עם INR של 2 או פחות היו בסיכון תמותה של פי 3.4 יותר מאשר מטופלים עם INR מעל 2. כמו כן נמצא שהסיכון לתמותה של בעלי INR בין 1.5 ל-1.9 היה דומה לזה של פחות מ- 1.5 .
משתמשי האספירין היה בסיכון תמותה תוך 30 יום דומה לזה משתמשי הוורפרין עם INR נמוך מ-2 .
שיעור התמותה האבסולוטי תוך 30 יום של בעלי INR גבוה מ-2 היה 6% , בהשוואה ל-16% אצל מטופלים בוורפרין אך עם INR נמוך מ-2 ,וכן בהשוואה ל-15% בקרב משתמשי האספירין , ושיעור תמותה של 24% בקרב אלו שלא השתמשו באףיר נוגד קרישה.
המחברים מעירים ששיעור השבצים האיסכמיים היה הגבוה ביותר בבעלי ה- INR מתחת ל-2, ובמיוחד אלה שהיו עם INR מתחת ל- 1.5 . עם זאת, לא נמצאה כל עלייה בשיעור שטפי הדם התוך גולגלתיים ברמות INR שהיו נמוכות מ-4 .
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!