היפוגליקמיה במהלך אשפוז מתקיימת בחולים עם וללא סוכרת. מטרת המחקר, שנערך בבית החולים “קפלן” ברחובות, בשיתוף עם האוניברסיטה העברית ובית הספר לרפואה של הדסה ובקולג’ האקדמי באשקלון, היתה לקבוע את השכיחות, גורמי סיכון קשורים ותוצאות קצרות וארוכות טווח של היפוגליקמיה בקרב מטופלים מבוגרים מאשופזים.
המחקר, שנערך בתצורת case-control נוהל במחלקות גריאטריות ומטבוליות. כל המטופלים, בני 70 או יותר עם היפוגליקמיה מתועדת שאושפזו תוך שנה (281 משתתפים) הושוו לקבוצת ביקורת של 281 מטופלים מבוגרים, ללא היפוגליקמיה, שנבחרו רנדומאלית מאותה האוכלוסיה המאושפזת.
מבין 5,404 מטופלים בני 70 או יותר, 281 סבלו מהיפוגליקמיה מתועדת. בהשוואה לקבוצת ללא היפוגליקמיה, מצאו החוקרים כי המאפיינים הבאים נכונים בקבוצה ההיפוגליקמית: בתוך הקבוצה היו יותר נשים מגברים ; ספסיס (sepsis )היה שכיח פי עשרה בקבוצה; ממאירות היתה שכיחה פי 2.8 בקבוצה; רמת ה- serum albumin הממוצעת היתה נמוכה יותר, ורמות ה-serum creatinine וה-alkaline phosphatase הממוצעות היו גבוהות יותר; סוכרת היתה מתועדת ב-42% מבין הקבוצה ההיפוגליקמית וב-31% מבין הקבוצה ללא ההיפוגליקמיה. 70 מטופלים מבין הקבוצה ההיפוגליקמית לקחו אינסולין או sulfonylureas;
ניתוח לוגיסטי רב משתנים הראה כי ספסיס, רמת האלבומין, ממאירות, טיפול באינסולין או ב-sulfonyurea , רמות alkaline phosphatase , שייכות למין הנשי ורמות קריאטינין, היו כולם גורמים חוזים בלתי תלויים לפיתוח היפוגליקמיה. תמותה במהלך אשפוז ותמותה תוך 3 חודשים היו בשכיחות גבוהה פי שניים בקבוצה ההיפוגליקמית. ניתוח רב משתנים של תמותה מצא כי ספסיס, רמות אלבומין נמוכות וממאירות היו גורמים עמצאיים, בעוד שהיפוגליקמיה לא היתה כזו.
החוקרים מסכמים כי היפוגליקמיה היתה שכיחה בקרב מטופלים מבוגרים מאושפזים וחזתה תמותה מוגברת בבית החולים, ו-3 ו-6 חודשים אחר כך. בניתוח רב משתני, איפוא, היפוגליקמיה לא היוותה גורם חוזה עצמאי לתמותה, מה שמרמז כי היא מהווה סמן בלבד.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!