Fractures in children younger than age 1 year: Importance of collaboration with child protection services.
Paul A. Banaszkiewicz FRCS, Thomas R. Scotland FRCS & Elizabeth J Myerscough FRCP FRCPCH.
Journal of Pediatric Orthopedics, 22(6):740-744
שברים הם הביטוי השני בשכיחותו לתסמונת הילד המוכה לאחר חבלות ברקמה הרכה. יש חשיבות ניכרת לאיתור שברים בילדים מתחת לגיל שנה בהם 69%-50 מהשברים נגרמים מפגיעה מכוונת. לעתים קרובות הרופא היחיד הפוגש בילד המוכה הוא אורתופד, ולעתים הוא אינו מוכשר לאתר סימנים עדינים כגון איחור בפניה לקבלת טיפול רפואי, אי התאמה בין גרסת ההורים לסוג השבר שנגרם וסימני הזנחה ואיחור בהתפתחות. הכללים המקובלים לטיפול בטראומה מכוונת בילדים מחייבים קיום צוות רב מקצועי הכולל רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים וגורמי החוק. הסיכון באיתור מאוחר של טראומה מכוונת בילדים הוא החזרת הילד לסביבה המסכנת אותו, בה קיים סיכוי של 50%-30 לפגיעה נוספת וסיכוי של 10% למוות.
מטרת המחקר: להעריך את סוגי השברים הנגרמים בטראומה מכוונת במהלך תקופה של 5 שנים (1999-1995).
שיטה: התיקים הרפואיים של 74 ילדים שגילם פחות משנה נבדקו בצורה רטרוספקטיבית על ידי שני חוקרים, אורתופד החוקר את הבעיה ומומחית בהגנת הילד. בצורה זו בוצעה הערכה משולשת: על ידי הרופא המטפל הראשוני, ועל ידי כל אחד מהחוקרים. הערכת הסיכוי לפגיעה מכוונת בוצעה לפי הקריטריונים של Thomas המדרגים את המקרה על פי הסבירות לפגיעה מכוונת, להזנחה או לתאונה אמיתית.
תוצאות: במהלך תקופת המחקר נבדקו 74 ילדים עם 76 שברים מתוכם 39 בנים (52.7%) ו-35 בנות בגיל ממוצע של 5 חודשים (שבועיים עד שנה). ל-46 ילדים היו שברים בגולגולת, ל-14 היו שברים בעצם הירך, ל-9 שברים בעצם הזרוע ול-5 ילדים שברים בעצם השוק. רק ב-19 ילדים בוצעה סקירת שלד רנטגנית שהיתה חיובית בחמישה, ורק ב-19 ילדים בקשו הרופאים יעוץ עו”ס. ברוב המקרים לא בוצע כל רישום על שקילת החשד לפגיעה מכוונת, על קיום או העדר פגיעות נוספות ועל קיום או העדר סימני הזנחה.
הצוות הרפואי הראשוני העריך כי 8 מתוך 28 שברים בעצמות ארוכות נגרמו מפגיעה מכוונת, המומחית בהגנת הילד העריכה כי 15 שברים אירעו עקב פגיעה כזו. התמונה היתה טובה יותר בשברי גולגולת, בהם העריך הצוות הראשוני כי קיימת פגיעה מכוונת בשמונה מתוך 46 שברים, לעומת 19 להערכת המומחית. במקרה אחד של שברים מרובים לא העלה הצוות הראשוני את האפשרות של פגיעה מכוונת. הסטיה הממוצעת בין ההערכות השונות היתה 28.5%.
סיכום: למרות העובדה שמדובר במחקר רטרוספקטיבי, ושדעותיה המגובשות של אחת החוקרות יכלו להשפיע על הערכת התוצאה, ניתן להסיק כי בתקופת המחקר לא היתה מודעות מספקת לאפשרות של פגיעה מכוונת בילדים. האבחנה המבדלת של פגיעה מכוונת כוללת osteogenesis imperfecta, חוסר תזונתי בנחושת ועגבת מולדת, כולם נדירים ביותר.
שברים בעצם הזרוע או עצם הירך בילדים מתחת לגיל שנה חייבים לעורר ברופא המטפל חשד לפגיעה מכוונת בכל מקרה. המלצת החוקרים היא לאשפז כל ילד מתחת לגיל שנה המופיע בחדר המיון להשגחה ולבירור צוות מנוסה באפשרות של פגיעה מכוונת. אני מצטרף להמלצה זו, ולדעתי שחרור ילד צעיר מגיל שנה המופיע עם שבר, חייב להיעשות על ידי מומחה באורתופדית ילדים בלבד, לאחר השגחה והתייעצות עם צוות מחלקת הילדים.
דר’ אורי גבעון, עורך מדור אורטופדיה
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!