Scoliosis screening revisited: Findings from the District of Columbia.

Marti James Velezis MPH, Peter F. Sturm MD & James Cobey MD.

Journal of Pediatric Orthopedics, 22(6): 788-791.

עקמת אידיופתית של גיל ההתבגרות היא עיוות של עמוד השדרה לכיוון צדדי המופיע מסיבה לא ברורה בגיל זה. שכיחות העקמת האידיופתית היא כ-3%, אך רק כ-10% מהילדים המאובחנים נזקקים לטיפול כל שהוא והשאר נזקקים למעקב בלבד. בארצות הברית קיימת תכנית לאבחון מוקדם של עקמת על ידי בדיקה של אחיות בתי הספר, ותכנית דומה מופעלת בארץ באמצעות במסגרת שירותי הבריאות בבתי הספר.

אבחון מוקדם הוכח כיעיל רק אם מתקיימים התנאים הבאים:

1. בעיית הבריאות היא משמעותית מבחינת תמותה, תחלואה או עלות

2. קיימת אפשרות לאבחן ולטפל בבעיה בקהילה

3. יש טיפול יעיל המשנה את מהלך המחלה כאשר היא מאובחנת במועד

עקמת עונה על כל הקריטריונים הללו. שיטת האבחון היא בבדיקה פיסיקלית פשוטה (מבחן הכיפוף ע”ש Adams) ובחלק מהמקרים שימוש במד זווית מיוחד לבדיקה (Scoliometer). בדיקה זו מתבססת על ידע וניסיון הצוות הבודק.

במחקרים שנערכו בארה”ב במהלך המחצית השניה של המאה הקודמת, בה הוחל בביצוע האבחון המוקדם הוכיחו כי היתה עליה פי 3 במספר הילדים המאובחנים, ובמקביל ירידה במספר הילדים שנזקקו לניתוחים. ממצאים אילו מעידים על יעילות האבחון המוקדם שאפשר לטפל ביותר ילדים בשיטות שמרניות כגון מחוכים, ולהוריד את מספר הילדים שאובחנו בשלב מאוחר ונזקקו לניתוחים. עם זאת, בשום מחקר לא נמצא יחס עלות-יעילות חיובי לאבחון מוקדם של עקמת.

שיטה

נבדקו דיווחי תוכנית הבריאות בבתי הספר במחוז וושינגטון הבירה על בדיקות האבחון החל משנת הלימודים 1990-1989ועד לשנת הלימודים 6-1995. החוקרים מצאו מידע על בדיקות האבחון הראשוניות במהלך כל השנים ומידע על בדיקות מעקב במשך חלק מהתקופה.

שיטת הבדיקה התבססה על בדיקת כל הילדים בתחילת שנת הלימודים, וילדים שאובחנו עם חשד לעקמת הופנו לרופא המשפחה. בדיקה חוזרת נערכה שלושה חודשים מאוחר יותר לילדים שנעדרו מהבדיקה הראשונה או אותרו כזקוקים לבדיקה חוזרת. הדיווח היה על כלל אוכלוסיית תלמידי בית הספר ללא התייחסות פרטנית לילדים שאובחנו. בדיווח נמסר מספר הילדים שנבדקו, מספר הילדים שהופנו לרופא, מספר הילדים שהיו כבר בטיפול, מספר הילדים שנבדקו בבדיקה החוזרת, מספר הילדים שאותרו בבדיקה החוזרת, ומצב המעקב אחר ילדים שהופנו בבדיקה הראשונה. האחיות התבקשו לעקוב פרטנית אחר ילדים שהופנו אך לא עמדו במטלה זו עקב מחסור בזמן ובאמצעים.

תוצאות

נבדקו 52300 תלמידים, מתוכם הופנו לטיפול 1218 (2%). רק אצל 577 (47% מהמופנים) תועדה פניה לטיפול ואילו אצל 23% מהתלמידים לא הצליחו האחיות לברר אם פנה הילד לטיפול ומה היתה תוצאתה, וב-30% היה ברור כי לא פנה הילד לטיפול (סה”כ 53%). מבין הפונים לטיפול, אובחנה בעיה אצל 314 (54%) בהתבסס על התחלת טיפול או הזמנה של הילד למעקב אצל הרופא המטפל. רק 223 תלמידים (18%) החזירו לאחיות בית הספר מידע על מידת העקמת שאובחנה, ב-86% אובחנה עקמת של פחות מ-20 מעלות, ב-12.5% עקמת בין 20 ל-40 מעלות וב-1.3% עקמת מעל 40 מעלות. מבין הילדים שהופנו 69.5% היו במעקב, ו-5.3% החלו לקבל טיפול.

דיון

במחקר זה נמצא אחוז נמוך יחסית של הפניות לרופא עקב חשש לעקמת, המוסבר על ידי האחוז הגבוה של אוכלוסייה שחורה במחוז וושינגטון. האבחון המוקדם הראשוני פועל היטב, אולם המערכת קורסת בביצוע המעקב אחר ההפניות. אצל ילדים משכבות חלשות, אשר אינם זוכים למעקב רפואי בנסיבות אחרות, זו יכולה להיות ההזדמנות היחידה לקבלת טיפול נכון.

למרות התוצאות המאכזבות במחקר זה אני תומך בביצוע בדיקות אבחון מוקדם לעקמת בבתי הספר בארץ, ואף ממליץ להקדימן לכתה ו’ כאשר מדובר בבנות, עקב הגדילה המוקדמת אצלן. החשיבות לבדיקה בבתי הספר בארץ גבוהה אף יותר, עקב העדר ההרגל של בדיקה גופנית שנתית אצל רופא הילדים, המקובלת בארה”ב. במקומות בהן לא מבוצעת הבדיקה מומלץ כי רופאי ילדים, רופאי משפחה ואורתופדים יכללו בדיקה לעקמת בעת בדיקת כל ילד בגילאי 11-14 הפונה אליהם מסיבה כל שהיא.

דר’ אורי גבעון, עורך מדור אורטופדיה