Survey of the Injury Rate for Children in Community Sports

Marirose A. Radelet, Scott M. Lephart, Elaine N. Rubinstein, and Joseph B. Myers Pediatrics 2002; 110: e28.

מטרה: קביעת שיעור פגיעות הבסיסי בילדים בגילאי 7 עד 13, המשתתפים במשחקי בייסבול, סופטבול, כדורגל ופוטבול המאורגנים ע”י הקהילה.

שיטות: במחקר קבוצתי תצפיתי נערכה תצפית על 1659 ילדים במהלך שתי עונות השתתפות במשחקים באיזור עירוני. המידע נאסף ע”י מאמנים, דרך שימוש בכלי לסקירת פגיעות שעוצב למחקר זה. פגיעה שניתן לדווח עליה הוגדרה כפגיעה הדורשת הערכה במגרש ע”י הצוות המאמן, או גורמת לשחקן להפסיק את השתתפותו לכל תקופת זמן שהיא, או הדורשת עזרה ראשונה במהלך האירוע. הנתונים נותחו באמצעות רגרסייה לוגיסטית במהלך הספורט ובתוך-הספורט לשיעורי פגיעות, תדירות פגיעות במשחקים לעומת אימונים, והבדלי מין במצבים מתאימים.

תוצאות: שיעורי הפגיעות, שחושבו ל- 100 חשיפות אתלטים כוללות (משחקים + אימונים) היו: בייסבול 1.7; סופטבול 1.0; כדורגל 2.1; ופוטבול 1.5. שיעורי הפגיעה לבייסבול ופוטבול לא היו שונים משמעותית. במהלך הספורט, קונטוזיות היו סוג הפגיעה השכיח ביותר. מגע עם ציוד היה השיטה השכיחה ביותר לפגיעה למעט בפוטבול בו פגיעה בשחקן אחר היתה הסיבה השכיחה לפגיעות. בבייסבול, 3% מכל הפגיעות שדווחו נחשבו כפגיעות רציניות (שברים, דיסלוקציות, זעזוע מח); בכדורגל 1% מהפגיעות נחשבו לפגיעות רציניות; ובפוטבול, 14% מהפגיעות נחשבו לרציניות. תדירות הפגיעות לקבוצה לעונה – FITS (Frequency of injury per team per season) שהיא הערכת סיכון לפגיעה, הייתה 3 בבייסבול וכדורגל, 2 בסופטבול ו-14 לפוטבול לאירועים כוללים. בכל סוגי הספורט היו יותר פגיעות במשחקים מאשר באימונים; הבדל זה היה משמעותי מלבד מבסופטבול. לא היו הבדלי מין משמעותיים בכדורגל לשיעור הפגיעות במהלך האירועים הכוללים.

מסקנות: בהתחשב בסיווג משחק הפוטבול כמשחק התנגשויות, המספר הגבוה פר אתלט לחשיפות, ניקוד ה-FITS ואחוז הפגיעות שנחשבו לרציניות, פוטבול לנוער צריך להיות בסדר עדיפויות ראשון למחקרי פגיעות. אנשי בריאות מקצועיים צריכים ליזום מדיניות כיסוי רפואי אחידות לפוטבול, אפילו ברמת גיל זה.

המלצות לשינויים: פיקוח על פגיעות בספורט נוער צובר תאוצה כצעד חשוב לקראת פיתוח שיטות למניעת פגיעות.

עם זאת, ביסוס דפוסי פגיעות, נקיטת אמצעים הגנתיים, וביצוע הערכת שינויי של ציוד ואימון עשויים לקחת שנים. בנוסף לממצאים האובייקטיבים של מחקר זה, תצפיותינו הישירות על ספורט קהילתי במהלך שתי עונות, הראו אזורים בהם שינויים מידיים יכולים להוריד את שיעור הפגיעות. המלצותינו הראשונה היא שקבוצות ספורט נוער יספקו למאמנים הכשרה למתן עזרה ראשונה. ההכשרה יכולה להינתן ע”י אנשי רפואת ספורט מקצועיים, ולכלול זיהוי ותגובה מיידית לפגיעות ראש, צוואר ועמ”ש, כמו גם מחלות הקשורות לחום. ההמלצה השנייה היא שלקבוצות ספורט נוער יהיו המלצות ברורות ומיושמות של מדיניות חזרה למשחק לאחר פציעות זעזוע, פגיעות צוואר וגב ,שברים ודיסלוקציות.

ההמלצה השלישית היא שקבוצות בייסבול וסופטבול ישקלו את פוטנציאל מניעת הפגיעות באמצעות מגיני פנים על קסדות חובטים.

TABLE 1. Athlete Participation and Event Data

TABLE 2. Injury Rates per 100 AEs, Injury Frequencies, Exposure Data, and 95% Confidence Intervals for Injury Rates

לחץ על התמונה להגדלה

IR indicates injury rate; P, practice; G, game; CI, confidence interval.

* Game injuries significantly greater than practice injuries with P < .05.

Includes indoor soccer, which had mixed boys and girls teams.

הערות העורכים:

למזלנו פוטבול , בייסבול או סופטבול אינם בין סוגי הספורט הפופלרים בארצנו. אם זאת המסקנות וההמלצות במאמר זה תקפות גם לגבי הספורט בארצנו וחשוב לבדוק את מידת הידע והבקיאות של המאמנים בנושא פציעות ספורט, טיפול בהן ומניעתן.

למאמר