CarinWillen RPT, Katharina Stibrant Sunnerhagen, MD, PhD, Gunnar Grimby, MD, PhD Archives of Physical Medicine Rehabilitation, January 2001;82:66-72.

חלק מהאנשים שסבלו מפוליו בעבר מתלוננים על הופעת סימפטומים חדשים כגון עייפות, כאב בשרירים ובמפרקים וחולשה המתבטאת בקושי בביצוע פעילויות יומיומיות, כולל ניידות. תופעה זו נקראת postpoliomyelitis syndrome PPS כאשר התלונות עונות על קריטריונים מוגדרים. ישנן עבודות שמצאו השפעות חיוביות של פעילות גופנית על כוח השרירים ועל יכולת פיזית כללית אצל אנשים הסובלים מתסמונת זו. ביצוע תרגילים במים, הינה פעילות מומלצת עבור חולים אלו בגלל שהתנועה במים מתבצעת נגד התנגדות תוך מתח ביומכני מינימלי על שרירים ומפרקים.

מטרת המחקר
לזהות השפעות ספציפיות של תרגילים דינמים כלליים במים אצל אנשים הסובלים מסימפטומים מאוחרים של מחלת הפוליו.

אוכלוסיית המחקר
30 נבדקים בעלי תופעות מאוחרות של מחלת הפוליו שחולקו לשתי קבוצות.
15 נבדקים בקבוצת המחקר- קבוצת התרגול, מהם 7 גברים ו- 8 נשים.
15 נבדקים בקבוצת הביקורת- מהם 9 גברים ו- 6 נשים.
כל הנבדקים היו ניידים בקהילה עם ובלי עזרים.
החלוקה לקבוצות נעשתה לפי אותם נבדקים שיכלו להתאים את לוח הזמנים שלהם על מנת לעמוד בדרישה של תרגול פעמיים בשבוע בשעה שנקבעה. לקבוצת הביקורת הובטחה האפשרות לתקופת תרגולת לאחר גמר תקופת המחקר.
* האימון ניתן כתוספת לשעת הייעוץ הפזיותרפי שקבלו החולים במרפאת הפוליו.
*אף אחד מהנבדקים לא קבלו טיפול פזיותרפי פרטני במשך תקופת המחקר.

קריטריונים לקבלה
·היסטוריה של מחלת הפוליו.
·ממצאים אופייניים ב- EMG.
·החלמה נוירולוגית כולל תקופה ממושכת של יציבות במשך עשרים שנה לפחות.
·הופעה מחדש של חולשת שרירים וסימפטומים נוספים כגון עייפות וכאב.

כלי הערכה
1. צריכת חמצן מירבית וסף פעילות אנאירובית נמדדו באופני ארגומטר.
2. קצב לב הנמדד באקוקרדיוגרמה.
3. מדידת לחץ דם.
4. כח שרירי יישור וכיפוף של הברך לפי מדידות ב KINCOM דינמומטר.
5. מהירות הליכה מקסימלית הנמדדת בהליכה למרחק של 30 מטר בחדר.
6. שווי משקל שהוערך לפי Berg Balance Scale.
7. מאפייני כאב כולל סוג הכאב ועוצמתו נמדדו באמצעות דיווח גראפי של הנבדקים.
8. רמת הפעילות הגופנית נמדדה לפי Physical Activity Scale for the Elderly PASE
9. Nottingham Health Profile NHP שאלון המודד מתח רגשי, שינה, מרץ, כאב, ניידות ובידוד חברתי.
הנבדקים עברו בדיקה של המשתנים לפני ואחרי תקופת האימון במים.

מהלך המחקר
במשך שמונה חודשים הנבדקים השתתפו בהפעלה גופנית פעמיים בשבוע במשך 40 דקות בכל מפגש. הפעילות התנהלה בבריכה בטמפרטורה של 33מעלות צלסיוס. פזיוטרפיסט העביר את הפעילות שכללה הפעלה על ידי תרגילים נגד התנגדות וסיבולת, שווי משקל, מתיחות והרפיה. הנבדקים התבקשו להימנע מלהגיע להרגשה של עייפות השרירים. לאחר תקופת האימון הגופני הנבדקים מקבוצת המחקר התבקשו לתעד בכתב מה היתה התרומה של הפעילות עבורם.

תוצאות
לא נמצא הבדל בין הקבוצות בצריכת החמצן ובקצב הלב המקסימלי. נמצאה ירידה גדולה יותר בקצב הלב עבור רמות זהות של עבודה בקבוצת המחקר לעומת קבוצת הביקורת 0.05>P. בקבוצת המחקר קצב הלב הממוצע לפני תקופת האימון היה 138 ואחרי האימון הממוצע היה 129. בקבוצת הביקורת, קצב הלב הממוצע, בבדיקה הראשונה, היתה 120 לעומת 123 בבדיקה השנייה.
לא נמצאו הבדלים בעלי משמעות בין הקבוצות במשתנים הקשורים לתפקוד שרירים.
לא נמצא הבדל בין הקבוצות במהירות ההליכה לאורך 30 מטר. כמו כן לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בתוצאות בדיקת שווי המשקל.
במשתנים שמדדו שינויים באיכות החיים לא נמצא הבדל בין הקבוצות ברמת הפעילות הגופנית ובדיווח על עוצמה וסוג הכאב.
לפי בדיקת ה- NHP לפני ואחרי תקופת האימון הגופני נמצא הבדל בין הקבוצות במתח החרדה הקשורים לכאב 0.05>P. בקבוצת המחקר נמצאה ירידה ברמת החרדה ומחת לעומת קבוצת הביקורת.
מהתיעוד בכתב של קבוצת המחקר נמצא שההרגשה הכללית משופרת, חלה הקלה בכאב והגברה של היכולת הגופנית.
על פי התוצאות של כל הבדיקות, לא נמצא שנגרם נזק כלשהו לאף אחד מהנבדקים. אף נבדק לא דווח על השפעה שלילית של האימון הגופני.

סיכום ומסקנות
חולים הסובלים מההשפעות המאוחרות של מחלת הפוליו יכולים להפיק תועלת מתכנית של פעילות גופנית הכוללת תרגילים לפיתוח כוח ותרגילים אירובים, ללא השפעות שליליות על מצבם. לאימון הגופני בבריכה השפעה תפקודית חיובית הכוללת ירידה בקצב הלב וירידה ברמת הכאב וכן תרומה לשיפור ההרגשה הסובייקטיבית הכללית של המשתתפים.