כפי שמופיע בתקציר לעיל שכיחות TTP תחת שימוש בטיקלופידין הנה מקרה אחד ל-1600-5000 חולים מטופלים.
קלופידוגרל הנה תרופה נוגדת טסיות חדשה אשר צוברת פופולריות רבה בשימוש בעיקר בשל הפרופיל הבטיחותי העדיף על טיקלופידין. שתי התרופות הנן נגזרות דומות של טיונאופרידין הנבדלות רק בקבוצה אחת של קרבוקסימתיל ובמטבוליטים שלהן.
התרופות פועלות על ידי חסימת אתר הקישור של ADP על גבי הטסיות תהליך המונע את ביטוי הקולטן של גליקופרוטאין IIb/IIIa אשר קושר את הפיברנוגן ומולטימרים גדולים של vWF אל הטסיות.
בשל העובדה כי בפאזה השלישית של המחקרים הקליניים ומחקרים נוספים בהם נבדקו בצורה צמודה 20,000 איש שנטלו קלופידוגרל לא דווחו תופעות של נויטרופניה, תופעות לוואי במערכת העור והעיכול או TTP , תופעות אשר כן דווחו בשימוש עם טיקלופידין, נחשבה תרופה זו בטוחה יותר ולפיכך זכתה לקדימות בטיפול במקרי שבץ מוחי בחולים שעברו השתלת תומכן בעורקים כליליים וחולים במחלת כלי דם היקפיים וכן איסכמיה לבבית.
מאז אושרה לשימוש בארה”ב ב- 1998 על ידי ה-FDA יותר מ-3 מליון איש קיבלו את התרופה אולם רק 2 מקרי TTP דווחו בכנסים רפואיים. מטרת מאמר זה אם כן, הנה לקבוע את המאפיינים הקליניים, זמן הופעת המחלה ביחס לנטילת התרופה, התגובה לטיפול, התוצאות וממצאי המעבדה ב-11 חולים שפיתחו TTP , וזאת במהלך או מיד לאחר נטילת קלופידוגרל.
נמצא כי חולה אחד מתוך ה-11 נפטר, 8 החלימו לחלוטין לאחר הפסקת התרופה ושיחלוף פלסמה, ול-2 חולים היו הישנויות עד 7 חודשים מיום התחלת המחלה, עם החלמה מהירה בכל פעם לאחר שיחלוף פלסמה.
בהשוואה ל- TTP כתוצאה מנטילת טיקלופידין נמצאו מספר הבדלים:
המחלה הופיעה לאחר 2-12 שבועות בנטילת טיקלופידין לעומת 2 שבועות מהתחלת קלופידוגרל.
כל החולים בקבוצת הטיקלופידין שהגיבו לשחלוף פלסמה נזקקו לפחות
מ-7 שחלופים, בעוד שבקבוצת הקלופידוגרל שני חולים נזקקו ליותר מ-20 שחלופים לפני שיפור במצבם, וכן לשני חולים נרשמו 5 הישנויות של המחלה.
בקבוצת הטיקלופידין אחוז המקרים שטופל בשחלוף פלסמה היה נמוך יותר, שיעור של 57% בסה”כ, מתוכם 11 חולים (18%) נפטרו
ו – 57% מאלו שלא עברו שיחלוף – מתו , בעוד שכל 11 החולים בקבוצת קלופידוגרל עברו שיחלוף עם מקרה מוות אחד (9% מהקבוצה ) .
לא נבדק הקשר בין נטילת סטטינים לנטילת טיקלופידין.למרות שחולה אחד מנוטלי הקלופידוגרל, אשר נטל גם אטרווסטטין, פיתח הישנות של TTP, נראה כי מוקדם להסיק לגבי קשר זה ויש לחקור זאת בהרחבה, כך לדעת מחברי המאמר. באשר למכניזם הפגיעה של הקלופידוגרל : נמצא בדמם של שני חולים נוגדן מסוג IgG אשר גרם להפחתה משמעותית בפעילות הפרוטאזות של vWF (ראה מאמר קודם) אולם לדעת הכותבים מוקדם להסיק כי גם במקרי הקלופידוגרל המנגנון הינו אימוני כדוגמת TTP אידיופטי ובשימוש בטיקלידיל במיוחד לאור העובדה כי זמן הופעת המחלה בקלופידוגרל היינו סמוך לתחילת הטיפול.
על סמך נתונים אלו מסכמים מחברי המאמר Bennett CL et al בהצהרה כי רופאים צריכים להיות מודעים לאפשרות ש TTP יכולה להיות סיבוך של טיפול בקלופידוגרל.
הערת העורך: נורית אזהרה וסיבה נוספת לצורך במעקב ממושך אחרי חולים הנוטלים תרופות אלו.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!