בחולים עם אי-ספיקת אדרנל ראשונית תועד סיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית או ביקורות ללא מחלה זו, כאשר תחלואה קרדיווסקולארית הינה הגורם המוביל לתמותה במקרים אלו, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת European Journal of Endocrinology. הסיכון לתמותה היה מעט גבוה יותר בקרב חולים עם היפרפלזיה מולדת של האדרנל.

החוקרים משבדיה השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים להערכת הסיכון לתמותה בחולים עם אי-ספיקת אדרנל ראשונית, כולל חולים עם היפרפלזיה מולדת של האדרנל. הסקירה כללה שבעה מחקרים מבוססי-אוכלוסייה או מחקרי מקרה-ביקורת שדיווחו על שיעורי התמותה מכל-סיבה בטווח הארוך ב-9,876 חולים לעומת האוכלוסייה הכללית או ביקורות ללא המחלה.

ממטה-אנליזה של ארבעה מחקרים שכללו 5,750 חולים עלה כי באלו עם אי-ספיקת אדרנל ראשונית תועד סיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה, בהשוואה לביקורות (יחס סיכון של 2.51, רווח בר-סמך 95% של 1.47-4.31).

מטה-אנליזה של שלושה מחקרים עם 4,126 חולים, למעט חולים עם היפרפלזיה מולדת של האדרנל, הדגימה מגמה דומה של סיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה בחולים עם אי-ספיקת אדרנל ראשונית לעומת האוכלוסייה הכללית (יחס תמותה מתוקן של 2.49, רווח בר-סמך 95% של 0.99-6.28).

בניתוח לפי תתי-קבוצות של שלושה מחקרים שכללו רק 3,698 חולים עם היפרפלזיה מולדת של האדרנל, שיעורי התמותה מכל-סיבה היו גבוהים כמעט פי שלושה (יחס סיכון של 2.88, רווח בר-סמך 95% של 1.38-6.01).

תחלואה קרדיווסקולארית הייתה אחראית למרבית מקרי התמותה בחולים עם אי-ספיקת אדרנל ראשונית שללא היפרפלזיה מולדת של האדרנל, בעוד שמשבר אדרנלי היה הגורם המוביל לתמותה באלו עם היפרפלזיה מולדת של האדרנל.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את הצורך באופטימיזציה של טיפול חליפי בגלוקוקורטיקואידים ושיפור ניהול הסיכון השיירי, דוגמת מניעת מחלות לב וכלי דם ומניעת משבר אדרנלי.

Eur J Endocrinol, Sep 12, 2025

לידיעה במדסקייפ