לפני שניכנס לפרטי המחקר נפתח בתיאור קליני של התסמונת. בתסמונת זו הרקמה החיבורית פגומה. במערכת כלי הדם נמצא מפרצות אנוריזמות – בלב, צניחה של המסתם המיטראלי. בעיניים קיימת דיסלוקציה של העדשה ובמפרקים גמישות יתר ורפיון joint laxity. תופעה בולטת נוספת אורך העצמות, חולי תסמונת מרפן  גבוהים מאוד,  העצמות הן ארוכות, כולל עצמות כפות הרגליים והידיים.  הסיבה לכך לא ידועה עדיין.

אנחנו חיים בעידן הרפואה המולקולארית והמחקר המולקולארי לא פסח גם על תסמונת מרפן. לפני 15 שנה התגלה כי החלבון  הפגום הוא fibrillin .  הסיבה, מוטציה בגן המקודד לחלבון זה, גן הממוקם על גבי כרומוסום  15.  הפיברילין, הוא חלבון הנמצא ברקמה החיבורית החוץ-תאית, בקרבת סיבי האלסטין.

בשלב זה המחקר  עבר לחיות ניסוי. החוקרים הצליחו ליצור מוטציה בגן הפיברילין בעכברים, וכצפוי  נוצרו השינויים המבניים המקבילים לתסמונת מרפן של בני אדם. בנוסף לתופעות שכבר נמנו בתיאור  המחלה למעלה, הופיעה גם נפחת, emphysema בריאות.   נפחת תוארה גם בחולי תסמונת מרפן של בני אדם, אם כי  התופעה אינה שכיחה.  הנפחת תוצאה של  התחלקות לא סדירה של הבועיות ה alveoli– בריאות.

השלב הבא במחקר התמקד בהשלכות הטיפוליות, הקשורות לציטוקין המכונה transforming growth factor beta  -( (TGF – β . ה  TGF β, ציטוקין הנמצא במחזור הדם. בדרך כלל ציטוקין זה –  אינו פעיל כי הוא קשור לחלבון המעכב את פעילותו.  תפקידו של החלבון הקושר, לשחרר את הציטוקין  בהתאם לדרישות הגוף. מודל זה של חלבון קושר ומווסת פעילות מוכר לנו מדוגמאות רבות בגוף. למשל הורמון גדילה קשור לחלבון המווסת את שחרורו  ואת פעילותו.

אם כן מה החשיבות של חלבון קושר TGF – β   במחלה בה אנחנו דנים תסמונת מרפן ? התברר כי פיברילין הוא החלבון הקושר TGF – β . עכשיו הקשר מתבהר לנו. פיברילין קושר TGF – β  ואחראי לשחרור ולהפעלתו. בתסמונת מרפן, הפיברילין פגום, והתוצאה  שהפיברילין אינו קושר את ה  TGF – β   בעוצמה ובכמות הרגילים, ועודף של TGF – β  נשאר לא קשור ופעיל במחזור הדם. השאלה העולה מיד במחשבתינו,  הייתכן שעודפי  ה TGF – β   הם גורמים לנזק האופייני  לתסמונת מרפן? והתשובה מעודדת. במודל הניסויי של עכברים חולי תסמונת מרפן, החוקרים הצליחו לנטרל את עודפי ה TGF β.  טיפול  זה של ניטרול עודפי ה TGF – β   מנע את הנזק בריאות, בעורקים וכן במסתם המיטראלי בלב.

הצעד הבא אם כן, לנטרל את ההשפעה של ה TGF β . נראה שאין הדבר מסובך כל כך. בלי להיכנס לאספקטים הפרמקולוגיים של התופעה, קיימות תרופות הנמצאות בשימוש נרחב, המנטרלות את השפעת ה  TGF β, והן תרופות מהקבוצה הידועה כחוסמי בטא ה beta blockers, או בשמם המלא the beta adrenergic blocking agents ואלה נמצאות בטיפול בלחץ דם  גבוה ובהפרעות קצב הלב.  תרופות אלה הופנו גם לטיפול סטנדרטי לחולי מרפן.

הגיע הזמן לסכם את אשר למדנו הפעם. מסתבר, רבים מסימני תסמונת מרפן הם תוצאה של כמויות עודפות של הציטוקין TGF – β   חפשי במחזור הדם. הסיבה לעודפי TGF – β   חפשי ופעיל, נעוצה בפיברילין הפגום האופייני למחלה זו, שאינו קושר את ה TGF – β   בזיקה המירבית.  תגלית זו מאפשרת לנו היום  לתת טיפול תרופתי לחולי תסמונת מרפן. טיפול זה אמור לאפשר לחולים אלה תוחלת חיים ארוכה יותר. חשוב במיוחד, שעל אף העובדה שהעובר נולד עם הפגמים האופיינים למחלת מרפן, טיפול תרופתי לאחר הלידה בכל זאת יכול לעכב את הנזק האופייני למחלה זו.

המאמר הופיע בעיתון New England Journal of Medicine  מיום 24 לאוגוסט 2006.