מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
על פי נתוני ביובנק בבריטניה, נראה כי ניוון מקולרי הקשור לגיל (AMD), קטרקט ומחלות עיניים הקשורות לסוכרת (DRED), אך לא גלאוקומה מעלות את הסיכון לדמנציה מכל הגורמים. המחקר שפורסם ב-British Journal of Ophthalmology הדגים כי כל אחת מהפרעות הראייה הללו נמצאו כ”קשורות באופן עצמאי עם סיכון מוגבר לדמנציה”, אמר מחבר המחקר. “מחלות מערכתיות כמו מחלות לב וכלי דם, השמנה, סוכרת ודיכאון ממלאות תפקיד חשוב בקשר זה”. ד”ר ססיליה לי, מנהלת המחקר הקליני במכון העיניים בהארבורוויו, בסיאטל, שלא הייתה מעורבת במחקר, אמרה שיש “סייגים רבים” למחקרי תצפית כמו זה, ובכל זאת, היא אמרה כי “מרגש לראות תוצאות התומכות בממצאים קודמים במחקר שמעריך קבוצה כה גדולה של משתתפים”.
המחקר כלל יותר מ-112,000 מבוגרים שלא סבלו מדמנציה בתחילת המחקר והיו מתחת לגיל 55. הפרטים נבדקו לראשונה בין 2006 ל-2010 ועקבו אחריהם בתחילת 2021 וכללו יותר מ-1.2 מיליון שנות מעקב. במהלך תקופת המעקב נצפו 2,304 מקרים של דמנציה. הימצאות AMD בתחילת המחקר נקשרה לעלייה של 26% בסיכון לדמנציה מכל סיבה (יחס סיכון מותאם, 1.26; רווח בר סמך של 95%, 1.05 עד 1.52), בעוד שאנשים עם קטרקט היו בסיכון גבוה ב-11% (יחס סיכון מותאם, 1.11; רווח בר סמך של 95%, 1.00 עד 1.24) ואלו עם DRED היו בסיכון גבוה ב-61% (יחס סיכון מותאם, 1.61; רווח בר סמך של 95%, 1.30 עד 2.00). למרות שגלאוקומה הייתה קשורה לסיכון גבוה יותר לדמנציה וסקולרית, 1.48 (רווח בר סמך של 95%, 1.13 עד 1.94), היא לא הייתה קשורה למחלת אלצהיימר (יחס סיכון מותאם, 0.89; רווח בר סמך של 95%, 0.70 עד 1.14) או לדמנציה מכל סיבה (יחס סיכון מותאם, 1.07; רווח בר סמך של 95%, 0.92 עד 1.25).
ד”ר פאני אלהי, נוירולוגית מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, שלא הייתה מעורבת במחקר, אמרה, “מה שהכי מעניין אותי במחקר זה שמשהו כמו AMD קשור, אך לא גלאוקומה”. “בעשור האחרון, יש עניין רב בהבנת הביולוגיה של הפרעות מוחיות ומצבים אחרים מזווית אחרת”, הוסיפה. מחבר המחקר ציין כי “מחקרים קודמים אינם עקביים בנוגע לקשר בין גלאוקומה לדמנציה”, וכי, “בהתחשב בכך שגלאוקומה ודמנציה הן מחלות ניווניות, הן עשויות לחלוק פתופיזיולוגיה מסוימת”. הוא קרא למחקר נוסף, כולל יצירת “ציוני סיכון גנטיים למצבים עיניים” שאפשר יהיה לבדוק אז את יכולתם לחזות דמנציה. “אם נשלב מחקרים גנומיים עם מחקרים גדולים אלה, אולי יהיה לנו סיכוי למצוא מסלולים המשותפים בין המצבים הללו”, אמר. “אני חושב שהשלב הבא הוא באמת לקחת את זה לרמה מדויקת, אינדיבידואלית, להשתמש בסמנים ביולוגיים ובגישות ניסיוניות כדי לראות מה הם המסלולים המולקולריים המשותפים, הפרעות בתאים וכו’, המחברים בין הפרעות שונות אלה”.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!