במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes Care מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2, טיפול ב-Empagliflozin (ג’ארדיאנס) מלווה בירידה גדולה יותר במדד מסת הגוף, סיכון מופחת לסיבוכים כלייתיים מג’וריים ושימור תפקוד כלייתי, בהשוואה לתכשירים אחרים שאינם ממשפחת מעכבי SGLT-2.
מטרת המחקר הייתה להשוות את היעילות של Empagliflozin אל מול תכשירים מתרופות אחרות לאיזון רמות הסוכר בדם על הסיכון לסיבוכים כלייתיים מג’וריים, כולל ירידה של מעל 50% בקצב הפינוי הגלומרולארי, מחלת כליות סופנית ותמותה מכל-סיבה.
מדגם המחקר כלל 379,033 חולים שהחלו טיפול חדש ב-Empagliflozin או תרופות אחרות לאיזון רמות הסוכר בדם.
מהנתונים עולה כי בהשוואה לתרופות שאינן ממשפחת מעכבי SGLT-2, טיפול ב-Empagliflozin לווה בירידה שנתתי קטנה ב-0.99 מ”ל/דקה/1.73מ2 בקצב הפינוי הגלומרולארי, ירידה שנתית גדולה יותר ב-0.25 ק”ג/מ2 במדד מסת הגוף וסיכון מופחת לסיבוך כלייתי מג’ורי (יחס סיכון של 0.68, רווח בר-סמך 95% של 0.64-0.73).
טיפול ב-Empagliflozin לווה בסיכון מופחת לסיבוכים כלייתיים מג’וריים בחולים עם קצב פינוי גלומרולארי משוער של 90 ומעלה (יחס סיכון של 0.70, רווח בר-סמך 95% של 0.60-0.82), אלו עם קצב פינוי גלומרולארי בטווח 60-90 (יחס סיכון של 0.66, רווח בר-סמך 95% של 0.60-0.73), בחולים עם קצב פינוי גלומרולארי משוער של 45-60 (יחס סיכון של 0.78, רווח בר-סמך 95% של 0.69-0.78) ובאלו עם קצב פינוי גלומרולארי בטווח 30-45 (יחס סיכון של 0.71, רווח בר-סמך 95% של 0.55-0.92), בקרב אלו ללא אלבומינוריה (יחס סיכון של 0.65, רווח בר-סמך 95% של 0.57-0.75), אלו עם מיקרו-אלבומינוריה (יחס סיכון של 0.72, רווח בר-סמך 95% של 0.66-0.79) ואלו עם מאקרו-אלבומינוריה (יחס סיכון של 0.74, רווח בר-סמך 95% של 0.62-0.88), ובקרב חולים עם (יחס סיכון של 0.67, רווח בר-סמך 95% של 0.61-0.74) ואלו ללא מחלות לב וכלי דם (יחס סיכון של 0.76, רווח בר-סמך 95% של 0.69-0.83).
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול ב-Empagliflozin, בהשוואה לתרופות ממשפחות אחרות לאיזון רמות הסוכר בדם, לווה בסיכון מופחת לסיבוכים כלייתיים מג’וריים ושימור תפקוד כלייתי, לצד ירידה גדולה יותר במדד מסת הגוף.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!