מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes Care עולה כי טיפול במעכבי SGLT-2 (Sodium Glucose Cotransporter) אינו מלווה בעליה בהיארעות קטיעות מתחת לברך בחולים עם סוכרת מסוג 2, בהשוואה לטיפול במעכבי DPP-4 (Dipeptidyl Peptidase).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ישנם דיווחים סותרים אודות הקשר בין טיפול במעכבי SGLT-2 ובין הסיכון לקטיעות. כעת הם ביקשו להשוות את הסיכון לקטיעה מתחת לברך עם טיפול במעכבי SGLT-2, בהשוואה לטיפול במעכבי DPP-4 בחולים עם סוכרת מסוג 2.
המחקר התצפיתי, רב-מרכזי, התבססו על נתונים ממאגר אדמיניסטרטיבי משבעה מחוזות בקנדה ובריטניה. החוקרים התאימו בין חולים שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2 ואלו שהחלו טיפול במעכבי DPP-4 וניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון להיארעות קטיעה מתחת לברך על-פי הטיפול התרופתי לסוכרת.
מדגם המחקר כלל 207,817 חולים שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2, להם התאימו החוקרים 207,817 מטופלים במעכבי DPP-4. במהלך מעקב ממוצע של 11 חודשים, שיעור הקטיעות עמד על 1.3 ל-1,000 שנות-אדם בקרב מטופלים במעכבי SGLT-2 ועל 1.5 מקרים ל-1,000 שנות-אדם בקרב מטופלים במעכבי DPP-4. יחס הסיכון המתוקן לקטיעה מתחת לברך על-רקע טיפול במעכבי SGLT-2, בהשוואה לטיפול במעכבי DPP-4, עמד על 0.88 (רווח בר-סמך 95% של 0.71-1.09). תוצאות דומות תועדו בניתוח נתונים לפי התכשיר הספציפי ממשפחת מעכבי SGLT-2.
החוקרים כותבים כי למרות הממצאים המהווים מקור להרגעה, דרושים מחקרים נוספים עם מעקב ארוך יותר במטרה לשלול השפעות ארוכות טווח של הטיפול התרופתי.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!