מטופלים עם מחלת עורקים פריפרית (PAD ) מציגים סיכון פי 2.5 לאירוע אוטם, פי 3.1 לאירוע שבץ ואך סיכון תמותהשנתית (8.2%) גבוהה יותר מאשר לאחר אוטם (6.3%).
באוכלוסיית גילאי 65 ומעלה שכיחותPADנעה בין 15% ל 20% ומהווה עומס מתמשך של התחלואה הכוללת כיבים קשי ריפוי, צורך ברה וסקולריזציה דחופה בעת איסכמיה חדה, וקטיעות גפה.
למרות תוצאים חמורים אלה, טיפול מניעתי מיטבי בגורמי הסיכון איננו מושרש בPAD, כמו במחלה הכלילית או לאחר שבץ בהם בוצעו רב המחקרים המבוקרים ללא התמקדות על PADכקבוצה.
מטרת המחקר:
להעריך אתהשפעת חוזק מינון הסטטין במטופליPADלתוצאיםשל קטיעת גפה ותמותה.
שיטות:
· החוקרים התבססו על מדגם תצפיתי רטרוספקטיבי שנבחר מתוך נתוני (ר”תVA) NationalVeterans Health Administration,על כל המטופליםשאובחנו לראשונה כPADלפיICD– 9 ( אחד מ 3 קריטריונים תקפים באלגוריתם הפוסק) בין 2003- 2014.
· נבדקוהשפעות מינון סטטין גבוהה (מינון עוצמתי נחשב לפי האיגודים הקרדיולוגיים כ-atorvastatin 4080 mg or rosuvastatin 2040 mg), לעומת מינון נמוך- בינוני, לעומת טיפול נוגד טסיות בלבדמשך השנה החולפת מהאבחנה הראשונית.
· תוצאים עיקריםבמחקר היו קטיעת גפה תחתונה ותמותה לאורך מעקב חציון של 5.9 שנים.
· המתאם בין עצמת מינון הסטטין לקטיעת גפה או תמותה נבדק לפי מספר שיטות סטטיסטיות: לפיKaplan-Meier plots, לפיCox proportional hazards modeling, לפיpropensity score-matchedולפי ניתוחי רגישות ותת קבוצות, כדי להקטין השפעות גורמים מתערבים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!