בגיליון IMAJ של חודש אפריל 2005 מתפרסם מאמר סקירה/דיעה ע”י פרופ’ יהושוע שמר, מנכ”ל מכבי ולשעבר מנכ”ל משרד הבריאות. נושא הכתבה הוא השימוש ב-Economic evaluation of medical technologies או בקיצור EEMT .

הכותבים מסכמים את הצורך הגובר הקיים כיום במוסדות רפואיים כמו גם בראשי מערכות בריאות לעשות שימוש ב-EEMT . זאת לאור ההיצע הבלתי נדלה של פיתוחים טכנולוגים חדשים ויקרים, ומגבלות המשאבים הקיימות במערכות הבריאות.

בעיקר, מגדירים הכותבים, את החשיבות של יצירת מדדי העדפה ברורים ורציונליים. יש צורך לבצע הערכות עלות שימוש בטכנולוגיות, בהשוואה לטכנולוגיות קיימות וזמינות, ומנגד, להעריך את התועלת הנוספת שטכנולוגיות חדשות עשויות לספק למערכת. השימוש ב-EEMT עשוי וצריך להיות נרחב ונפוץ ע”י מוסדות רפואיים, חברות ביטוח, יצרנים, ומעצבי מדיניות בריאות לאומית.

הכותבים סוקרים במאמר את התפתחות השימוש ב-EEMT , המגבלות המעשיות הקיימות על יישומה, וכן גם את הבעיות האתיות שהשימוש ב-EEMT מעורר. לסיום מציינים הכותבים כדוגמא חיובית ליישום מוצלח של EEMT את משרד הבריאות הישראלי במסגרת עבודת ועדת סל הבריאות, המאפשר חלוקת משאבים אופטימלית.

IMAJ 2005: 7: April: 211-215

הערת מערכת e-Med : עם כל הכבוד שאנו רוכשים לפרופ’ שמר (וכמאמר המערכון – יש כבוד, אבל באמת..), ויחד עם ההסכמה שלנו לעיקרי הדגשים ומסקנות המאמר הקוראים למעשה לאמץ את ה-EEMT ככלי מרכזי וחשוב בקבלת החלטות הנוגעות לשימוש בטכנולוגיות רפואיות (ולצורך העניין, גם תרופה חדשה היא טכנולוגיה רפואית חדשה), הקביעה בסוף המאמר המביאה את משרד הבריאות הישראלי כדוגמא ומופת לאימוץ  ה-EEMT ככלי עבודה המאפשר הקצאת מקורות אופטימלית, היא במידה רבה הסחפות והגזמה רבתי…

אין ספק ואין חולק שבשנים האחרונות המתודולוגיה של קביעת סל הבריאות השתפרה והתפתחה באופן מרשים, במיוחד אם נשווה את הסיטואציה למצב שלפני חוק ביטוח בריאות חובה, כשכל קופת חולים פעלה לפי שיקוליה הספציפיים בלבד, ולא הייתה כל מתודולוגיה מסודרת לשיטת הגשה והערכה של הצעות להרחבת הסל.

אבל, נכון להיום, ונכון גם לסל 2005, אם כי יש לקוות שבסל 2006 כבר יהיה שיפור בנושא זה, אין עדיין שיטה סדורה ורציונלית של הערכת עלות/תועלת, כפי שבעצם מגדירים גם הכותבים במאמר את ה-EEMT .

קביעת הדירוג והתיעדוף של ועדת סל הבריאות מבוססת על מס’ פרמטרים לא ממש מדידים ומוחלטים, ואין למעשה שימוש במדד המקובל של עלות/תועלת (כשהוריאציה המקובלת ביותר בעולם היא תוספת העלות הנדרשת להשגת שנת חיים מתואמת איכות חיים או QUALY ). גם אין עדיין חובת הגשת בקשה לסל הבריאות הכוללת ניתוח כלכלי-רפואי המביא תוצאות אלה.

ויש דווקא דוגמאות למדינות אשר אימצו שימוש במודלים כלכליים/רפואיים, כמו קנדה, אוסטרליה ועוד, ולפי ההתרשמות והמידע שבידינו – נראה שהשיטה עובדת לא רע בכלל.

התחושה של רבים, וגם שלנו, שעדיין ועדת הסל נוטה לתת משקל יתר לטכנולוגיות “מצילות חיים”, שזו לכשעצמה הגדרה מאוד בעייתית. האם להאריך חיי חולה סרטן במס’ חודשים זו הצלת חיים, ולהשיג תוחלת חיים ואיכות חיים גבוהה יותר (ששווה במונחי QUALY) מס’ שנות חיים, זו לא הצלת חיים ? ומה צריך לבוא קודם מבחינת התעדוף ? טכנולוגיה שהשימוש משיג שנת חיים נוספת באיכות חיים מלאה (למשל ע”י איזון טוב יותר של מטופלים עם סוכרת או היפרכולסטרולמיה, או לחץ דם)  ב”השקעה” של 1,000 ש”ח , או תרופה לסרטן שיש להשקיע בה 50,000 ש”ח כדי להאריך חיי חולה ב-4 חודשים ?

אין ספק שאילו דילמות אנושיות קשות מאוד, אך דווקא שימוש ב- EEMT יכול להיות כלי עזר חשוב לראשי מערכת הבריאות. כלי אנליטי, רציונלי, “קר” , עמיד בפני לחצים של קבוצות לחץ, ראיונות נרגשים בטלויזיה, ופניות ישירות לנשיא, ראש הממשלה או שר הבריאות…אפשר, מותר ורצוי לקחת גם שיקולים נוספים, מעבר לתוצאות כלכליות/רפואיות שמספקת גישת ה-EEMT, אבל אסור לדעתנו לקבל החלטות, מבלי שנעשה שימוש בכלי עזר זה.