הכל החל בפרסום משנת 2002 בעיתון Lancet ;(Lancet 2002, 360:1477) המפרט מחקר אפדיומולוגי רחב היקף שהראה שצריכת קפה מקטינה את הסיכון לסוכרת מטיפוס 2. בעקבות זה הגיעו תגובות למחקר זה שכולן פורסמו בעיתון Lancet .(Lancet 2003, 361:702) להלן סכום התגובות:

המחקר מ- 2002 לא התחשב בהרבה פרמטרים ביניהם:

(1) רמות השתייה (מס’ הכוסות).

(2) רמת הסוכר והשומן (הבאה מהחלב) גם אם כמות השתייה קטנה.

(3) החוקרים לא לקחו בחשבון סיכונים אפשריים אחרים מלבד הסוכרת שיכולים להתרחש עקב שתייה מוגזמת של קפה.

(4) מחקר אחר מפינלנד שגם הוא אפדיומולוגי עם מספר משתתפים רב טוען שהוא לא הצליח להוכיח אפקט מגן של הקפה כנגד של סוכרת מטיפוס 2. לעומתם, פורסם מחקר יפני התומך במחקר זה והוא אף מציע מנגנונים אפשריים לאפקט המגן של הקפה כנגד הסוכרת כמו: (א) מרכיבים אחרים מלבד קפאין יכולים להעלות את הרגישות של הרקמות לאנסולין שהרי סוכרת מטיפוס 2 מאופיינת בעמידות לאנסולין.

(ב) הקפאין מאקטב את המטבוליזם והטרמוגנזה של השומן החום. עובדה זו הוכחה בעכברים. רקמת השומן החומה ידועה כרקמה המייצרת חום (אנרגית חום), במקום שתנוצל לסנתיזה של ATP דרך (UCP) uncoupling protein. יתירא מזו, חוקרים אלו הראו שקפאין גורם ל- upregulation של ביטוי החלבונים UCP2, UCP1 ו- UCP3 כולם ברקמת שומן החומה וכן של UCP2 ו- UCP3 בשרירי השלד, בעכברים שמנים המשמשים כמודל טוב לעמידות לאנסולין וסוכרת. עכברים המבטאים ביתר את החלבון UCP3 ידועים כמשפרים עקומת הגלוקוז עם ירידה ברמות האנסולין.

(ג) האפקט הטרמוגני של הקפאין דרך ה- upregulation של חלבוני ה- UCP, כנראה מתגבר על חוסר האיזון האנרגטי שבו חשים בשעת ההשמנה, המלווה כמובן בשיפור חלוף החומרים, לכן נראה הקטנה בסיכון למחלת הסוכרת, באלו אשר יצרכו כמות גדולה של קפאין.

לדווח של היפנים הצטרפו עוד קבוצות שמסקנתם היא שאכן צריכת קפה בעלת אפקט מונע במחלת הסוכרת. זאת לנוכח העליה בליפוליזה (פירוק שומן) כתוצאה מצריכת הקפאין וכן תודות להחשה בהפרשת אנסולין.

הספור לא הסתיים ובחודש ינואר 2004 פורסם מחקר גם הוא אפדיומולוגי .(Ann. Inter. Med. 2004;140:8), אשר מטרתו היתה לבחון את הקשר בין צריכת קפה ומשקאות המכילים קפאין לאורך זמן לבין ההארעות של סוכרת מטיפוס 2. המחקר היה מחקר עוקבה (Prospective cohrt).

המחקר עקב אחרי 41,934 גברים משנת 1986 ועד 1998 ואחרי 84,246 נשים משנת 1980 ועד 1986. למשתתפים לא היתה סוכרת, סרטן או מחלת לב בתחילת המעקב. צריכת הקפה נרשמה ע”פ שאלון שנערך כל 2 4 שנים.

החוקרים דווחו על 1,333 מקרים חדשים של סוכרת מטיפוס 2 שהתגלו בגברים בתקופת המעקב וב- 4,085 נשים. הם דווחו על קשר הפוך בין צריכת קפה וסוכרת זאת לאחר שעשו התאמה לגיל, BMI ופקטורים סיכון אחרים.

סה”כ הקפאין שנצרך מקפה וממקורות אחרים, היתה קשורה ובאופן סטטיסטי לסיכון הנמוך של התפתחות סוכרת.

בכל המחקרים כמות הקפה שנצרכה הגיעה לכדי 7 ספלים ליום.

כפי שהזכרנו קודם, הקפה מכיל הרבה מרכיבים אחרים שיכולים לתרום לקשר ההפוך ביניהם: אשלגן, ניאצין, מגנזיום וקבוצות פנוליות.

בחודש מרץ 2004 (JAMA 2004, 291:1213) , דווח על מחקר שנערך בפינלד, ארץ אשר היא בין הצרכנים הגבוהים ביותר בעולם של קפה. המחקר היה פרוספקטיבי שמבוסס על סקר שאלונים שבוצעו בשנים 1982, 1987 ו- 1999 בקרב 6,974 גברים ו- 7,656 נשים, כולם פינים בגילאים 35 64 שנה ללא היסטוריה של שבץ, מחלות לב או סוכרת.

החוקרים דווחו שעל סמך ממצאיהם אין ספק שקיים יחס הפוך בין הכמות של צריכת הקפה והסיכון של מחלת הסוכרת. יחס זה משמעותי מאוד מבחינה סטטיסטית. קשר זה הוכח בשני המינים, נשים וגברים כאחד.

חוקרים אלו מתייחסים למחקר הקודם שגם הוא נעשה בפינלד (ראה לעיל) ואשר לא נמצא בו קשר זה. הסברם הוא בהרגלי שתיית הקפה שהשתנו עם השנים, מבושל, מסונן (תוך שימוש בפילטר) ועוד.הם מציעים הסברים (נוספים לאלה שהזכרנו), למנגנון הפעולה של הקפה הגורם ליחס הפוך זה. ביניהם, הקפה מעכב את הפעילות של גלוקוז 6-פוספט שיכול להיות פקטור חשוב ברגולציה של ריכוז הגלוקוז בדם. כפי הידוע בקפה מצויה חומצה כלורוגנית שהיא בעלת אפקט היפוגליקמי. יתכן והרגלי שתייה של קפה וכן הבדלים בתהליך יצור הקפה יגרמו לאפקטים שונים. למשל; שנויים בתהליכי עבוד הקפה אשר ישפיעו ויהרסו את החומצה הכלורוגנית ואף יחמצנו מרכיבים אחרים ויצרו תרכובות חדשות אחרות יביאו לאפקטים מטבוליים שונים.

יש הטוענים שהחומצה הכלורוגנית מעכבת טרנספורט של גלוקוז במעי בעיקר זה התלוי בנתרן (מעבר גלוקוז אקטיבי התלוי במשאבת הנתרן). הזכרנו גם את המגנזיום שמדובר עליו היום כבעל יכולת להיטב במצב של סוכרת; הקפה מכיל בערך 11 מ”ג/100 גר’ חומר יבש. גם השפעת הקפה על הפרשת האינסולין הוזכרה לעיל, ידוע שקפאין ותיאופילין הם סטימולטורים חזקים של תאי ביתא בלבלב. לכן סטימולציה של הפרשת אינסולין יכולה להיות כתועלת לחולה סוכרת.

מעניין לציין שהיחס ההפוך שדווח עליו הוא חזק ומשמעותי יותר בנשים יותר מאשר בגברים.

מחקרים מראים שקפאין מצוי ביחס חיובי עם אסטרוגן שיכול להשפיע על כמות הסוכר.

אחת המגבלות של מחקר זה שלא נערך בו מבחן העמסת גלוקוז אשר יכל לספק אינפורמציה נוספת.

המסקנה אם כן: שאכן נמצא יחס הפוך בין שתיית קפה והסיכון לסוכרת מטיפוס 2.

מאז התפרסמו עוד שני מחקרים, האחד בחודש אפריל 2004 (Int. J. Epidemiul. 2004, 33:1)

אפשר להתרשם מהטבלה על הממצאים הדומים לזה שהוזכר קודם.

המחקר האחרון התפרסם בחודש זה .(J Internal, 2004; 255:645)

המחקר שונה במקצת מהקודמים ונערך בשבדיה. הוא בחן את הקשר בין צריכת קפה ועקומת גלוקוז מופרעת. בנוסף לזה, נבחנו גם סמנים של רגישות לאינסולין ותפקוד תאי ביתא לפי מודל המכונה Homeostasis model assessment. מבלי להיכנס לפירוט, החוקרים השוו את האפקט של צריכת קפה, 5 כוסות ליום או יותר בהשוואה לשתי כוסות או פחות.

גם אלו שהיה להם העמסת גלוקוז מופרעת וכן חולי סוכרת מטיפוס 2 הראו יחס הפוך עם צריכת הקפה. כמו כן, הם מדווחים על עליה ברגישות אינסולין וכן עליה בתגובה לאינסולין בשני המקרים.

אם לשפוט על פי המחקרים שרובם אפידיומולוגים אכן צריכת קפה והתפתחות הסוכרת מצויים ביחס הפוך, כלומר, שתית קפה של 6 7 כוסות ליום תועיל לשיפור הסוכרת. אך כדאי לזכור: (1) אין אינפורמציה מדויקת על כמות הקפה, יש כאלה שישתמשו כפית, שתיים או פחות.

(2) האם אלו שיצרכו 7 10 כפיות קפה ליום יועילו אמנם לשיפור מצב הסוכרת אך מה יקרה לשאר הפרמטרים, זה לא נבחן עדין לעומק.

לחץ על התמונה להגדלה

צריכת קפה