סדרת מחקרים רטרוספקטיביים שפורסמו בשבועות האחרונים בעיתונים שונים מעידה על קשר בין היפרגליקמיה ובין עליה בשיעורי תחלואה ותמותה בחולים עם אבחנה של COVID-19.

המאמר הראשון פורסם בכתב העת Diabetes Research and Clinical Practice ובו דיווחו חוקרים מארצות הברית על תוצאות מחקר רטרוספקטיבי שכלל 85 חולים בגיל ממוצע של 65 שנים, אשר אושפזו באבחנה של COVID-19 בבית חולים במיאמי. ממצאי המחקר העידו על מתאם מובהק סטטיסטית בין ערכי הסוכר בדם ביום הראשון לאשפוז ובין ממצאים אופייניים לתסמונת מצוקה נשימתית חדה (Acute Respiratory Distress Syndrome) בצילומי חזה.  למעשה, ממוצע ערכי סוכר בדם ביום הראשון היה המנבא המשמעותי ביותר של ממצאים הדמייתיים, כאשר היפרגליקמיה באשפוז בחולים עם ובלי סוכרת ניבאה ממצאים מתאימים ל-ARDS בהדמיה.

במאמר שני שפורסם בכתב העת Journal of Diabetes Science & Technology דיווח צוות אחר של חוקרים מארצות הברית על תוצאות מחקר רטרוספקטיבי, רב-מרכזי, שכלל כ-1,100 חולים עם ובלי סוכרת, אשר אושפזו ב-88 בתי חולים שונים בארצות הברית עם COVID-19. המחקר כלל 194 חולים (17.3%) עם סוכרת (הוגדרה בנוכחות ריכוז המוגלובין מסוכרר של 6.5% ומעלה) ועוד 257 חולים נוספים עם היפרגליקמיה חדה (הוגדרה בנוכחות לפחות שתי מדידות סוכר של 180 מ”ג/ד”ל ומעלה בתוך 24 שעות, עם ריכוז המוגלובין מסוכרר קטן מ-6.5% או ללא מדידת המוגלובין מסוכרר בעבר).

החוקרים התמקדו בתת-קבוצה של 570 חולים שמתו או שוחררו לביתם, אשר כללה 184 חולים עם סוכרת ו/או היפרגליקמיה חדה ו-386 חולים ללא סוכרת וללא היפרגליקמיה. מהנתונים עולה כי שיעורי התמותה היו גבוהים יותר בקרב אלו עם סוכרת ו/או היפרגליקמיה (28.8% לעומת 6.2%, p<0.001) ואלו ששרדו עד לשחרור מבית החולים אושפזו לפרק זמן ארוך יותר (חציון של 5.7 לעומת 4.3 ימים, בהתאמה, p<0.001).

כאשר החוקרים בחנו בנפרד את שיעורי התמותה בין 88 חולים עם סוכרת אל מול 96 חולים עם היפרגליקמיה חדה, הם מצאו כי שיעורי התמותה היו גבוהים יותר בקרב אלו עם היפרגליקמיה חדה, בהשוואה לקבוצת החולים עם סוכרת (41.7% לעומת 14.8%, p<0.001) וגם משך האשפוז הממוצע היה ארוך יותר בקרב אלו עם היפרגליקמיה חדה (משך אשפוז ממוצע של 6.8 ימים לעומת 5.8 ימים, בהתאמה, p<0.001).

היפרגליקמיה על-רקע דחק (Stress Hyperglycemia), המוגדרת כעליה זמנית בערכי סוכר בדם בזמן מחלה חדה או לאחר ניתוח בחולה עם המוגלובין מסוכרר נמוך מ-6.5%, תוארה בעבר כגורם המלווה בעליה בשיעורי תחלואה ותמותה. החוקרים כותבים כי היפרגליקמיה עשויה לפגוע בתפקוד מערכת החיסון, כולל תפקוד לקוי בפעילות כדוריות דם לבנות, מערכת המשלים וציטוקינים. יתרה מזאת, צביעות אימונו-היסטוכימיות של רקמת לבלב הדגימו עדות לקולטן ACE2 (Angiotensin Converting Enzyme 2) בתאי איי לבלב, בדומה לקיים בבועיות ואפיתל הריאה ושריר הלב. קולטן ACE2 הינו הקולטן האחראי להיצמדות נגיף הקורונה וייתכן כי רעילות ישירה לתאיי לבלב במהלך הזיהום מובילה לעליה החדה בערכי הסוכר בדם.

במאמר שלישי שפורסם ב-Cell Metabolism דיווחו חוקרים מסין על תוצאות מחקר רטרוספקטיבי שכלל למעלה מ-7,000 חולים עם ובלי סוכרת ואבחנה של COVID-19 במחוז חובאיי שבסין. מדגם המחקר כלל 952 חולים עם אבחנה קודמת של סוכרת מסוג 2 ו-6,385 חולים ללא-סוכרת.

בהשוואה לחולים ללא-סוכרת, בקרב אלו עם אבחנה קודמת של סוכרת תועדו שיעורים גבוהים יותר של תמותה (2.7% לעומת 7.8%, p<0.001), שוק ספטי (1.0% לעומת 3.8%, p<0.001), תסמונת מצוקה נשימתית חדה (7.2% לעומת 16.9%, p<0.001), נזק כלייתי חד (3.0% לעומת 7.3%, p<0.001) ונזק לבבי חד (3.0% לעומת 7.3%, p<0.001).

החוקרים התמקדו בתת-קבוצה של חולי סוכרת ללא אירועי היפוגליקמיה ועם תוצאות בדיקות סוכר זמינות. הם זיהו 282 חולים עם איזון טוב של רמות הסוכר בדם (וריאביליות גליקמית בטווח 70-180 מ”ג/ד”ל) והשוו אותם אל מול 528 חולים עם איזון גליקמי ירוד (וריאביליות גליקמית מעל 180 מ”ג/ד”ל). מהשוואה זו עלה כי איזון גליקמי ירוד לווה בסיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה (11% לעומת 1.1%, p<0.001), שוק ספטי (4.7% לעומת 0.0%, p=0.004), תסמונת מצוקה נשימתית חדה (21.4% לעומת 7.1%, p<0.001), נזק כלייתי חד (3.8% לעומת 0.7%) ונזק לבבי חד (9.9% לעומת 1.4%, p<0.001).

בניתוח מותאם (Propensity Score Matched) שכלל 250 חולים עם סוכרת מסוג 2 מאוזנים היטב ומספר דומה של חולים עם איזון גליקמי ירוד מצאו החוקרים שיעורים גבוהים יותר של תמותה מכל-סיבה (6.0% לעומת 0.8%, p=0.003), תסמונת מצוקה נשימתית חדה (3.2% לעומת 0.4%) ונזק לבבי חד (6.8% לעומת 1.6%, p=0.007) בנוכחות איזון גליקמי ירוד, בהשוואה לאיזון טוב של רמות הסוכר בדם.

בניסיון להסביר את ממצאי המחקר, הכותבים ציינו מחקר קודם שמצא כי עליה בערכי סוכר בדם מלווה בעליה בריכוזי סוכר בהפרשות בדרכי האוויר, דבר העלול לפגוע ביכולת ההגנה של אפיתל דרכי האוויר.

יש לציין כי מנגנונים אפשריים נוספים, עליהם דווח במחקרים קודמים, כוללים קשר אפשרי בין היפרגליקמיה ובין עליה בנטייה לקרישיות יתר, כמו גם סיכון מוגבר להפרעות קצב לב, כולל טכיקרדיה ופרפור פרוזדורים. בנוסף, לאחרונה דיווחו חוקרים כי גם למטבוליזם גלוקוז במסלול הקסוזאמין עשוי להיות תפקיד חשוב במצבי היפרגליקמיה וזיהומים נגיפיים. מסלול הקסוזאמין אחראי למטבוליזם של חלק קטן מהגלוקוז בדם וכן  משחק תפקיד מרכזי בחישת חומרי תזונה, תגובה לדחק וגדילת תאים. מהנתונים הזמינים עולה כי למטבוליזם גלוקוז במסלול הקסוזאמין תפקיד חשוב בהפרעה לתגובה החיסונית ובהתפתחות סערת ציטוקינים על-רקע זיהומים נגיפים דוגמת שפעת, כאשר עדויות ראשוניות הציעו כי הדבר נכון גם ל-COVID-19.

לסיכום, ממצאים אלו מעידים על סיכון מוגבר לתחלואה ותמותה בחולים עם ובלי סוכרת בנוכחות היפרגליקמיה. אמנם המנגנון המדויק האחראי לעליה בהיקף הסיבוכים אינו מובן היטב, אך נראה כי להיפרגליקמיה השפעה גדולה יותר מאבחנה של סוכרת בלבד.