יתר לחץ דם (יל”ד) הוא גורם סיכון מרכזי להפרעה קוגניטיבית ווסקולרית ונראה שהוא אף מהווה גורם סיכון פוטנליאלי להתפתחות אלצהיימר, כך מוצג בנייר עמדה חדש של אירגון הלב האמריקאי (AHA ) .
מחברי המסמך טוענים שעל אף שהקשר בין דמנציה ליל’ד טרם בוסס עובדתי, התבוננות בכל המידע המצטבר מובילה למסקנה שיל”ד באמצע החיים פוגע בבריאות המוח. גם העובדה שעל בסיס מחקרים אפידמיולוגיים , טיפול ביל”ד משפיע לטובה על הפרעות קוגניטיביות מחזקת גישה זו.
המחברים מדגישים את הצורך למחקרים פרוספקטיביים אקראיים שיאפשרו קביעה מדוייקת של היחסים בין לחץ דם ודמנציה, ואם הפחתת יל”ד עשויה להגן מפני דמנציה. מחקר ראשון, ה-SPRINT MIND אמור להתפרסם בשנה הבאה. עד אז, אומרים ב-AHA , יש לטפל ביל”ד על בסיס אינדיבידואלי.
מחברי המסמך מסבירים שמכיוון שגם יל”ד וגם דמנציה הן הפרעות שכיחות ומכיוון שיל”ד עורקי כרוני קשור להפרעות קוגניטיביות ווסקולריות , הם סברו שהגיע הזמן לבצע סקירה נרחבת של הספרות על הקשר בין יל”ד לדמנציה, לרבות אלצהיימר. מטרת הסקירה הייתה להעריך את התרומה של יל”ד לפגיעה תלויית גיל בתפקוד הקוגניטיבי.
העדויות ע”פ הסקירה מציגות קשר חזק מאוד בין יל”ד במהלך גיל הביניים (50-60) ולדמנציה מאוחרת יותר (מעל גיל 80), הן דמנציה על רקע אלצהיימר והן דמנציה ווסקולרית.
הם מציינים שבגיל מבוגר יותר רמות מעט גבוהות יותר של לחץ דם עשויות דווקא להגן על תפקוד קוגניטיבי, שכן בשל הנטייה להיצרות בקרוטיד דרוש לחץ דם חזק יותר להובלת הדם למוח.
בנוסף להשפעת הגיל, גורמים נוספים עשויים להשפיע על הקשר בין יל”ד לירידה קוגניטיבית, ביניהם סטטוס מנופאוזה, גנטייפ APOE ε4 , תנגודת אינסולין ודלקת סיסטמית.
המחברים מסכמים שבשלב זה שבו העדויות עדיין אינן סופיות, ההמלצה היא לטפל ביל”ד בגיל הביניים ולעשות שימוש מושכל בתרופות נגד יל”ד בגיל המבוגר תוך לקיחה בחשבון תחלואה נלווית ומצב עורקי המוח.
Hypertension. Published online October 10, 2016.Full text
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!