קרדיומיופתית טקוטסובו (takotsubo) המכונה “תסמונת הלב השבור” מיוחסת בדרך כלל לאירועים המעוררים רגשות שליליים חריפים, כמו צער או כעס חמור, אך ממחקר חדש עולה כי גם רגשות חיוביים עלולים להוות זרז להופעת המחלה. כצפוי המחקר מצא כי 96 אחוזים מקבוצת המחקר, שהורכבה ממטופלים מ-International Takotsubo (InterTAK) Registry עברה איזה שהוא אירוע קשה ושלילי. 4% הנותרים דיווחו כי דווקא אירוע נעים היווה את הטריגר.

צער ודחק נפשי מביאים לעתים לעירור יתר של מערכת העצבים הסימפטטית או לנסיגה של המערכת הפאראסימפטטית באופן לא מתואם, מה שיכול להביא להפרעת קצב, דום לב פתאומי או לסינדרום טקוסטובו (TTS). החוקרים כותבים כי ההשפעה של אירועים חיוביים לא ברורה באותה המידה. החוקרים מציינים כי סוגים מסוימים של CV נמצאים בסבירות גבוהה יותר של 27% להתרחש ביום ההולדת.

המטופלים כולם הגיעו עם סימפטומים דומים של כאבי חזה, 90% מהקבוצה הראשונה שסבלה מהתסמונת בשל אירוע שלילי לעומת 89.5% בקבוצה שחוותה רגשות אושר מעוררים. 45% מהקבוצה הראשונה דיווחו גם על קוצר נשימה (26% בקבוצה השניה), והאקג שנערך במטופלים, ממצאי המעבדה וכן מצבם הרפואי לאחר כשנה- כולם היו כמעט שווים זהים לחלוטין בין שתי הקבוצות.

ההבדל היחידי בין שתי הקבוצות נגע למעורבות מידונטריקולרית: בקבוצה שחוותה אירועים חיוביים המטופלים הראו מעורבות גבוהה בהרבה מאשר בקבוצת האירועים השליליים (P=0.03). לדברי החוקרים, ממצאיהם עשויים להביא לשינוי משמעותי בטיפול הקליני. הם מכנים זאת ” paradigm shift” ממש, כשרופאים מטפלים יהיו מודעים לכך שגם ללחצים הנלווים לאירועים חיוביים עלולה להיות השפעה על הסיכון למחלת לב אקוטית. כשמטופלים כאלה מגיעים לחדר המיון יש להתייחס גם אליהם כמי שעלולים להיות בסיכון גבוה. המחקר שנערך בשוויץ פורסם ב- the European Heart Journal.

מאגר InterTAK הוקם בשנת 2011, ונכללים בו תיקים רפואיים של מטופלים מ-9 מדינות. 1750 מטופלים נכנסו למאגר בין 2011-14 וביניהם חוו אירוע רגשי כ-485 ואלו נבחנו במחקר זה. מעניין נשים היוו את הרב המוחלט של הסובלות מ-CV בשל אירועים חיוביים ושליליים (94% בקבוצת האירועים החיוביים ו-96.4% בקבוצת האירועים השליליים. הגיל הממוצע היה 71 בקבוצה הראשונה ו-65 בשנייה. אירועים משמחים או מרגשים שדווחו כמקדימים את האירוע הלבבי היו מסיבות יום הולדת ומסיבות משפחתיות, חתונות, ביקורים פתאומיים,  נצחון של קבוצת ספורט אהובה, או לקראת אירוע חשוב או יום שנה.

כל המטופלות בקבוצה הראשונה ו-85% מהקבוצה השנייה הגיעו לבית החולים בתוך 24 שעות מהופעת התסמינים. לא נראו פערים בעלי משמעות סטטיסטית בעליית מקטע ST בא.ק.ג (50% מול 45%), בירידת מקטע ST  ( שיעור של  15% מול 6%), ב- T-wave inversion (שיעור של  45% מול 40%) וב- left bundle branch block  (שיעור של 5% מול 5.1%. כל המספרים בהתאמה). החוקרים מציינים שכל ממצאי המעבדה (רמות טרופונין, קריאטנין קינאז ו- C-reactive protein) היו דומים מאוד.

35% מהמטופלות בקבוצת האירועים החיוביים סבלו מ- midventricular TTS לעומת 16.3% בקבוצת האירועים השליליים. 65% מהקבוצה הראשונה -80% מהקבוצה השניה הציגו apical ballooning.  הקבוצות הציגו נתונים דומים גם בקבלת טיפול intra-aortic balloon pumps (5% מול 1.3%), הנשמה מלאכותית (10% מול 4%), מוות לאחר סיבוכים בבית החולים (0 מול 1%), הלם קרדיוגני (0 מול 4%), טכיקרדיה חדרית (0 מול 2%), ventricular thrombus (5% מול 1%) והשרדות לאחר שנה (100% מול 98%). לדברי החוקרים, מחקרם מציג לראשונה ניתוח סיסטמטי של מטופלים עם TTS  לאחר אירוע משמח או מעורר ציפיות, בניגוד לספרות הקיימת היום.

החוקרים מסכמים כי אירועים משמחים ועצובים עלולים לחלוק את אותם מסלולים רגשיים המהווים טריגר ל-TTS. לאור הקשר בין TTS לסיכון מוגבר לתחלואה ולתמותה, טיפול לבבי בשלב האקוטי של הופעת התסמונת הוא חיוני ויש להבין שהיא עלולה  להופיע גם בהקשר של התרגשות מאירועים חיוביים.

Eur Heart J2016; DOI:10.1093/eurheartj/ehv757.Article