ממחקר חדש מגרמניה עולה כי ייתכן וניתן לזהות חולים עם יתר לחץ דם עמיד לטיפול, הצפויים להגיב לטיפול בדנרבציה כלייתית, באמצעות הערכת סמנים שונים לתפקוד האנדותל, רימודלינג של כלי דם ויתר לחץ דם.

בקרב חולים אלו שהגיבו לדנרבציה כלייתית, רמות sFLT-1 (Soluble Fms-Like Tyrosine kinase-1), ICAM-1 (Intercellular Cell Adhesion Molecule-1) ו-VCAM-1 (Vascular Cell Adhesion Molecule-1) היו כולם גבוהים יותר משמעותית בתחילת המחקר, בהשוואה לחולים שלא הגיבו לטיפול.

החוקרים הסבירו כי מחקרים קודמים בחנו את המאפיינים הקליניים של החולים כאשר ניסו לזהות את החולים המגיבים לטיפול. מנגד, במחקרם הם התמקדו בסמנים בדם וזיהו לראשונה סמנים אפשריים המנבאים אם חולים יגיבו או לא יגיבו לדנרבציה כלייתית.

במאמר עורך טענו מומחים מאוסטרליה כי המחקר לא פתר את הבעיה של זיהו פשוט ואופטימאלי של החולים המתאימים להתערבות הפולשנית. מדובר במחקר קטן ויש לבחון סמנים אלו במדגמים גדולים יותר במספר מרכזים.

המומחים מסבירים כי ערכי הסף נקבעו באופן שרירותי, וכי יש חפיפה נרחבת בריכוז הסמנים בין חולים שהגיבו לטיפול ואלו שלא הגיבו לטיפול. הם מוסיפים כי הקשר הפתופיזיולוגי המשוער הקושר בין עליה ברמות sFLT-1, ICAM-1 ו-VCAM-1 ובין תגובה חיובית של לחץ הדם לדנרבציה כלייתית הוא חלש, לכל היותר.

לדבריהם, אין ספק כי הפרעה לתפקוד האנדותל הינה סמן למצבים קרדיווסקולאריים רבים, כולל יתר לחץ דם וטיפול בתרופות לאיזון לחץ הדם הביאו לשיפור בהרחבת כלי דם בתיווך האנדותל ולהפחתת סמנים להפרעה בתפקוד האנדותל. עם זאת, במחקר הנוכחי, למרות ירידה ניכרת בלחץ הדם בחולים שהגיבו לטיפול, כל שלושת הסמנים נותרו ללא שינוי לאחר שישה חודשי מעקב.

החוקרים בחנו את התוצאות ב-55 חולים עם יתר לחץ דם עמיד לטיפול, שעברו דנרבציה כלייתית במרכז יחיד. ריכוזי sFLT-1, ICAM-1 ו-VCAM-1 נבחנו לפני הפרוצדורה ושישה חודשים לאחר הפרוצדורה, והצלחת הטיפול הוגדרה כירידה של למעלה מ-10 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי שישה חודשים לאחר דנרבציה כלייתית. ב-46 חולים, לחץ הדם ירד ב-31.6 מ”מ כספית. בתשעה חולים שלא הגיבו לטיפול, נרשמה ירידה של 4.6 מ”מ כספית במדידות לחץ דם במרפאה .כאמור, רמות sFLT-1, ICAM-1 ו-VCAM-1 בתחילת המחקר היו כולן גבוהות יותר משמעותית בחולים שהגיבו לטיפול, בהשוואה לאלו שלא הגיבו להתערבות.

עם זאת, המומחים כותבים כי במחקר SYMPLICITY-HTN-3, מחקר אקראי ומבוקר-דמה להערכת דנרבציה כלייתית ב-535 חולים עם יתר לחץ דם חמור ועמיד לטיפול, מצאו כי לאחר שישה חודשים, השינוי הממוצע בלחץ הדם הסיסטולי לא היה מובהק סטטיסטית, בהשוואה לירידה בלחץ הדם בחולים שעברו פרוצדורת דמה.

במאמר העורך הוסבר כי הירידה בלחץ הדם האמבולטורי באלו שהגיבו לטיפול עמדה על 22 מ”מ כספית, ירידה גדולה בהשוואה למחקרים קודמים. יתרה מזאת, הירידה בלחץ הדם האמבולטורי בחולים שלא הגיבו לטיפול עמדה על 7 מ”מ כספית, ירידה בעלת חשיבות קלינית ולכן עולה השאלה אם אכן ניתן לסווג את תשעת החולים הללו ככאלו שלא הגיבו לטיפול.

אין ספק כי דרושים מחקרים נוספים להערכת התועלת של הסמנים השונים לניבוי התגובה לטיפול בדנרבציה כלייתית, אם כי קיים ספק אם החיפוש יהיה קל או מהיר.

Hypertension 2014; 63:984-990

לידיעה במדסקייפ