הערכת ההשפעה של צריכת סיבים תזונתיים על הסיכון למחלות לב וכלי דם (BMJ)

מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת BMJ, עולה כי הגדלת צריכת הסיבים התזונתיים מלווה בסיכון נמוך יותר למחלות לב וכלי דם ומחלת לב כלילית. הממצאים עולים בקנה אחד עם ההמלצות הכלליות להגדלת צריכת הסיבים בתזונה.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את צריכת הסיבים התזונתיים וקשר תלוי-מינון עם מחלת לב כלילית ומחלות לב וכלי דם ולשם כך ערכו סקירה סיסטמית של הספרות הרפואית ומטה-אנליזה תלוית-מינון של מחקרי עוקבה. הם אספו מאמרים ממאגרי Cochrane Library, Medline, Medline in process, Embase, CAB Abstracts, ISI Web of Science, BIOSIS וכן השלימו חיפוש ידני.

הסקירה כללה מחקרים פרוספקטיביים שדיווחו על הקשר בין צריכת סיבים ובין מחלת לב כלילית או מחלות לב וכלי דם, עם מעקב מינימאלי של שלוש שנים, שפורסמו בשפה האנגלית בין 1 בינואר, 1990, ועד 6 באוגוסט, 2013.

22 מחקרי עוקבה ענו על הקריטריונים של הסקירה ודיווחו על צריכת הסיבים התזונתיים, סוג הסיבים, או סיבים שמקורם ממקורות מזון ואירועים של מחלות לב וכלי דם או מחלת לב כלילית. החוקרים זיהו קשר הפוך בין סך צריכת הסיבים התזונתיים ובין הסיכון למחלות לב וכלי דם (יחס סיכון של 0.91 לכל 7 גרם ליום) ומחלת לב כלילית (יחס סיכון של 0.91). החוקרים זיהו עדות להטרוגניות בין המחקרים השונים להערכת מחלות לב וכלי דם (I2=45%) ומחלת לב כלילית (I2=33%).

הממצאים הצביעו על קשר הפוך בין סיבים לא-מסיסים וסיבים שמקורם מדגנים וירקות ובין הסיכון למחלת לב כלילית ומחלות לב וכלי דם. צריכת סיבים מפירות הייתה קשורה בקשר הפוך עם הסיכון למחלות לב וכלי דם.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהמלצות להגברת צריכת הסיבים התזונתיים להפחתת מחלות לב וכלי דם ומחלת לב כלילית. ההבדלים בעוצמת הקשר בין סוגי הסיבים או מקורם מדגישים את הצורך בהבנה טובה יותר של אופן הפעולה של הסיבים.

BMJ 2013; 347

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה