התועלת של צנתור עם תומכנים מצופי-תרופה בהשוואה לניתוח מעקפים בחולי סוכרת עם מחלה כלילית רב-כלית (J Am Heart Assoc.)

כולסטרול עורק

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the American Heart Association עולה כי ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים בחולי סוכרת עם מחלה כלילית רב-כלית, בסיכון ניתוחי נמוך-עד-בינוני, עדיף על התערבות כלילית מילעורית (PCI או Percutaneous Coronary Intervention) עם הכנסת תומכנים מצופי-תרופה.

המחקרים כללו בסקירה מחקרים אקראיים ומבוקרים שערכו השוואה בין צנתור כלילי עם תומכנים מצופי-תרופה ובין ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים בחולי סוכרת עם מחלה כלילית רב-כלית. תוצא הסיום העיקרי כלל שילוב של תמותה, אוטם לבבי ואירועים מוחיים לאחר מעקב ממוצע של ארבע שנים.

ארבעה מחקרים אקראיים ומבוקרים, עם סך כולל של 3,052 חולים, ענו על הקריטריונים של הסקירה (1,539 חולים לאחר צנתור כלילי ו-1,513 חולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים). ההיארעות של סיבוכים לבביים מג’וריים עמדה על 22.5% בחולים לאחר צנתור כלילי ועל 16.8% בחולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים (יחס סיכון של 1.34, p<0.0001).

תוצאות דומות תועדו עם שיעורי התמותה (14% לעומת 9.7%, יחס סיכון של 1.51, p=0.01) ואוטם לבבי (10.3% לעומת 5.9%, יחס סיכון של 1.44, p=0.23). הסיכון לאירועים מוחיים היה נמוך יותר משמעותית עם תומכנים מצופי תרופה (2.3% לעומת 3.8%, יחס סיכון של 0.59, p=0.01) ושיעורי רה-וסקולריזציה חוזרת היו גבוהים בכמה מונים (17.4% לעומת 8.0%, יחס סיכון של 1.85, p=0.05).

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולי סוכרת עם מחלה כלילית רב-כלית, ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בהשוואה לצנתור עם השתלת תומכנים מצופי תרופה, הביא להפחתת שיעורי התמותה מכל-סיבה, שיעור האוטמים הלבביים הלא-פטאליים ושיעורי רה-וסקולריזציה כלילית חוזרת, אך לצד עליה בסיכון לאירועים מוחיים.

J Am Heart Assoc. 2013; 2:

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה