בכתב העת New England Journal of Medicine פורסמו תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול במשאבת אינסולין בעזרת גלאי והגדרת ערך סף הביא להפחתת אירועי היפוגליקמיה לילית, ללא עליה בערכי HbA1c.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי האפשרות להגדרת ערך סף למתן הטיפול במשאבת אינסולין נועד להפחית את הסיכון להיפוגליקמיה, ע”י השהיית מתן אינסולין בהתאם לערכי הסוכר בדם, הנמדדים בעזרת גלאי סוכר. החוקרים בחנו את השימוש במשאבת אינסולין עם חיישן רמות סוכר בדם, עם או בלי האפשרות להגדרת ערך סף בחולים עם אירועי היפוגליקמיה לילית.
במסגרת המחקר חולקו באקראי חולים עם סוכרת מסוג 1 ואירועי היפוגליקמיה לילית מתועדת, לטיפול במשאבת אינסולין עם חיישן ערכי סוכר בדם, עם או בלי הגדרת ערך סף לטיפול. תוצא הבטיחות העיקרי היה השינוי בערכי HbA1c ותוצא היעילות העיקרי היה השטח מתחת לעקומה לאירועי היפוגליקמיה לילית.
במסגרת המחקר חולקו באקראי 247 חולים לקבוצת התערבות (טיפול במשאבת אינסולין עם חיישן רמות סוכר בדם והגדרת ערך סף לטיפול, 121 חולים) או קבוצת ביקורת (טיפול סטנדרטי במשאבת אינסולין עם חיישן ערכי סוכר בדם, 126 חולים).
השינויים בערכי HbA1c היו דומים בשתי הקבוצות. ממוצע השטח מתחת לעקומה לאירועי היפוגליקמיה לילית היה נמוך ב-37.5% בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת (980 מ”ג לד”ל לעומת 1,568 מ”ג לד”ל, p<0.001). אירועי היפוגליקמיה לילית תועדו בתדירות נמוכה ב-31.8% בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת (p<0.001).
שיעור מדידות ערכי סוכר נמוכים מ-50 מ”ג לד”ל בלילה, ערכי סוכר בטווח 50-60 מ”ג לד”ל וערכי סוכר בטווח 60-70 מ”ג לד”ל, היה נמוך יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות (P<0.001).
לאחר 1,438 אירועים בלילה במהלכם הטיפול במשאבה הופסק למשך שעתיים, ערכי הסוכר הממוצעים לפי חיישן ערכי הסוכר בדם עמדו על 92.6 מ”ג לד”ל. ארבעה חולים, כולם בקבוצת הביקורת, אובחנו עם אירוע היפוגליקמיה חמור, לא תוארו מקרים של DKA (Diabetic Ketoacidosis).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהמחקר עולה כי במהלך תקופה של שלושה חודשים, השימוש בטיפול במשאבת אינסולין עם גלאי והגדרת ערך סף לטיפול, הביא להפחתת אירועי היפוגליקמיה לילית, ללא הפרעה באיזון רמות הסוכר בדם.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!