במאמר שפורסם בכתב העת Vascular Health and Risk Management מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולות עדויות לפיהן Vildagliptin (גאלבוס) הינה אפשרות טיפול מתאימה בחולים עם סוכרת מתקדמת והפרעה בתפקוד הכלייתי, הנדרשים לטיפול באינסולין.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את התועלת של Vildagliptin במינון 50 מ”ג, פעם ביום, בחולים עם הפרעה חמורה בתפקוד הכלייתי (eGFR של מתחת ל- 30 mL/min/1.73m2 ) וסוכרת ממושכת מסוג 2, שאינם מאוזנים היטב תחת טיפול באינסולין, אוכלוסיה עם אפשרויות טיפול מוגבלות ונטייה משמעותית להיפוגליקמיה.
החוקרים ערכו ניתוח פוסט-הוק של נתונים ממחקר קודם בן 24 שבועות, עם השוואת התועלת והבטיחות של Vildagliptin במינון 50 מ”ג, פעם ביום, בהשוואה לפלסבו, בחולים עם סוכרת מסוג 2 והפרעה מתונה עד חמורה בתפקוד הכלייתי. הנתונים בעבודה זו מבוססים על 178 חולים עם הפרעה חמורה בתפקוד הכלייתי, שטופלו כולם באינסולין (לבד או בשילוב עם תרופות פומיות לסוכרת) עקב סוכרת ממושכת מסוג 2 (ממוצע של 19 שנים).
מהתוצאות עולה כי עם שילוב Vildagliptin עם אינסולין, השינוי הממוצע המתוקן בערכי HbA1c מתחילת המחקר (7.7%) עמד על 0.9%- וההבדל בין הטיפולים עמד על 0.6%- (p<0.001 ). שיעור החולים שהגיעו ליעד המטרה של HbA1c<7.0% היה גבוה יותר משמעותית עם טיפול משולב ב-Vildagliptin בהשוואה לפלסבו (45.2% לעומת 22.8%, p=0.008 ).
בכל הנוגע לבטיחות וסבילות הטיפולים, ל זרועות הטיפול עם Vildagliptin ופלסבו היה פרופיל היפוגליקמי דומה כאשר ניתנו בתוספת לאינסולין, ללא עליה במשקל הגוף. בנוסף נמצא כי שני הטיפולים נסבלו היטב, עם היארעות דומה של תופעות לוואי, תופעות לוואי חמורות ותמותה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הוספת Vildagliptin במינון 50 מ”ג, פעם ביום, לטיפול באינסולין בחולים עם הפרעה חמורה בתפקוד הכלייתי וסוכרת ממושכת הינה גישה יעילה, עם הפחתת ערכי HbA1c בדומה לירידה שתועדה במחקרים קודמים בחולים עם סוכרת חדשה מסוג 2 ותפקוד כלייתי תקין ועם פרופיל היפוגליקמי דומה לפלסבו.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!