מדד השמנה מרכזית בשילוב עם מדד BMI מנבאים טוב יותר את הסיכון לתמותה במטופלים עם מחלת עורקים כלילית (JACC)

מדידת השמנה מרכזית (באזור הבטן) בשילוב עם מדד BMI (body-mass index ) מאפשר להעריך טוב יותר את סיכון התמותה במטופלים עם מחלת עורקים כלילית (CAD, coronary artery disease) מאשר BMI בלבד, כך לפי תוצאות של מחקר שפורסם בגליון האחרון של  Journal of the American College of Cardiology .

לפי החוקרים, במדידת BMI בלבד מתעלמים למעשה מאוכלוסיה שה-BMI שלה נמוך או תקין אך סובלים מהשמנה מרכזית, קבוצה שעשויה להפיק תועלת מיעוץ או טיפול בשל האפשרות לסיכון מוגדל לתמותה. בקבוצה שבדקו החוקרים, שהיתה בעלת BMI נורמלי אך סבלה מהשמנה מרכזית , היה סיכון מוגבר של 61% לתמותה בהשוואה לאלה שהיו בעלי BMI 30 אך ללא השמנה מרכזית. אין צורך להתעלם ממדד ה-BMI, הם כותבים, אך כדאי להבין את מגבלות אמצעי זה: יש לו קורלציה דלה עם כמות השומן בגוף. BMI גבוה מהווה גורם סיכון להתקף לב, אך קשר לנבא באמצעותו את הסיכון לתמותה, ועל כן מומלץ למדוד בנוסף גם את ההשמנה המרכזית, פעולה קלה מאוד לביצוע קליני, בעזרת בסרט מדידה ומשקל. פרדוקס ההשמנה, המוכר כתופעה לפי דווקא אנשים עם BMI גבוה ממעטים למות ממחלות לב, נעלם כאשר במקום בודקים את ההשמנה המרכזית.   באמצעות  סקירה סיסטמטית של ספרות יצרו החוקרים מאגר שכלל למעלה מ-15 אלף משתתפים עם CAD , מ-5 מחקרים שבדקו את הסיכון לתמותה הקשור להיקף המותניים או ליחס בין המותן לירך. הגיל הממוצע של המשתתפים היה  66 שנים. לאורך תקופת המעקב, 4.7 שנים בממוצע, נרשמו כ-4700 מקרי תמותה.  משתתפים במשקל רגיל אך עם השמנה מרכזית סבלו מהשרדות הגרועה ביותר בטווח הארוך, כך למשל אדם עם BMI של 22 kg/m2 ויחס מותן לירך (WHR) של 0.98 היה בעל סיכון גבוה יותר לתמותה מאשר אדם עם BMI זהה , עם BMI 26 kg/m2   או אפילו 30 אבל עם WHR של 0.89 .

החוקרים כותבים שדווקא משקל עודף או השמנה לפי מדד BMI לא מצביעים על סיכון גבוה יותר לתמותה ללא נוכחות של השמנה מרכזית. סוגי השומן שונים; השמנה בטנית מסוכנת מהשמנה בירכיים. החוקרים ממליצים כי המטפלים ישימו לב לחלוקת השומן בגוף המטופל ולא רק לכמות השומן בגוף וה-BMI , מאחר שלהשמנה באיזור הבטן ובין איברי הבטן יש השפעה גם על עליה בלחץ הדם, דלקות, עמידות לאינסולין ועוד. דווקא המטופלים במשקל נורמלי עם השמנה בטנית עשויים להפיק תועלת רבה מהמלצות לפעילות גופנית וייעוץ והכוונה לגבי ירידה במשקל. ממצאי המחקר תומכים ברעיון כי הרופאים צריכים לשקול מדדים נוספים מלב מדדי ה- BMIבהערכת הסיכון לתמותה במטופלים עם CAD; שילוב של מדד ה-BMI עם מדידת ההשמנה הבטנית מאפשרת להבחין בין אלה בעליה הסיכון הגבוה ביותר לתמותה לעומת אלה הנמצאים בסיכון המוך יותר.

לתקציר המחקר

J Am Coll Cardiol. 2013;61(5):553-560

לכתבה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה