במאמר שפורסם בכתב העת JAMA מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בהשוואה למשקל גוף תקין,הן השמנה (בכל דרגה) והן השמנת-יתר בדרגה 2 או 3, מלווים בעליה משמעותית בשיעורי התמותה מכל-סיבה. עוד עולה מהנתונים כי אין קשר בין השמנת-יתר בדרגה 1 ובין עליה בשיעורי התמותה, כאשר עודף-משקל לווה בשיעורי תמותה נמוכים משמעותית.
לדברי החוקרים, הערכת הסיכון היחסי לתמותה עם משקל תקין, עודף-משקל והשמנה עשויה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות הקליניות. במסגרת הסקירה הסיסטמית הם ביקשו לבחון את יחס הסיכון לתמותה מכל-סיבה עם עודף-משקל והשמנת-יתר, בהשוואה למשקל גוף תקין.
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי PubMed ו-EMBASE בחיפוש אחר מאמרים עד ל-30 בספטמבר, 2012, ללא מגבלות שפה. הם התמקדו במאמרים שדיווחו על יחס הסיכון לשיעורי תמותה מכל-סיבה בהתאם לקטגוריות BMI (Body Mass Index) הסטנדרטיות, ממחקרים פרוספקטיביים באוכלוסייה הכללית של מבוגרים. החיפוש ב-PubMed העלה 7,034 מאמרים, מהם 141 שהתאימו לקריטריוני הסקירה וב-EMBASE זוהו שני מאמרים נוספים. בסופו של דבר נכללו בסקירה 97 מאמרים,עם גודל מדגם משולב של למעלה מ-2.88 מיליון נבדקים ולמעלה מ-270,000 מקרי תמותה.
החוקרים חישבו את יחס הסיכון לתמותה מכל-סיבה בנבדקים בעלי עודף-משקל (BMI בטווח 25-30), השמנת-יתר (BMI של 30 ומעלה), השמנה בדרגה 1 (טווח של 30-35) והשמנה בדרגה 2 ו-3 (BMI של 35 ומעלה), בהשוואה למשקל גוף תקין (BMI בטווח 18.5-25). יחסי הסיכונים עמדו על 0.94 עם עודף משקל, 1.18 עם השמנה (שילוב כל דרגות ההשמנה), 0.95 עם השמנה בדרגה 1 ו-1.29 עם השמנה בדרגה 2 או 3.
ממצאים אלו נותרו על כנם גם לאחר הגבלת המחקר למחקרים עם נתונים אודות משקל וגובה עם תקנון הולם. יחסי הסיכון נטו להיות גבוהים יותר כאשר נתוני משקל וגובה התקבלו על-בסיס דיווח-עצמי, במקום מדידה של הגובה והמשקל.
החוקרים מסכמים וכותבים כי השימוש בקטגוריות BMI עשוי לסייע בהשוואות בין מחקרים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!