תרשים אק”ג מסייע בשיפור הערכת הסיכון למחלת לב כלילית של חולים מבוגרים, כל עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the American Medical Association, אך דרושים מחקרים נוספים במטרה לקבוע אם תרשים אק”ג של אדם מבוגר וא-תסמיני משפר את התוצאות או משתלם מבחינת מאזן עלות-תועלת.

מדגם המחקר כלל למעלה מ-2,100 מבוגרים בגילאי 70-79 שנים, ללא מחלה קרדיווסקולארית ידועה, שהשתתפו במחקר Health, Aging, and Body Composition Study. כל משתתף עבר בדיקת אק”ג בתחילת המחקר ולאחר ארבע שנים, ונתונים אודות אירועי מחלת לב כלילית נאספו בין השנים 1997-1998 ובין השנים 2006-2007.

בתחילת המחקר, ב-13% מהנבדקים זוהתה אבנורמליות קלה בתרשימי אק”ג, ב-23% זוהתה אבנורמליות משמעותית בבדיקה. במהלך תקופת המעקב, 351 משתתפים אובחנו עם לפחות אירוע כלילי אחד: 96 חולים מתו בעקבות גורם הקשור במחלה כלילית, 101 אובחנו עם אוטם לבבי חד ו-154 אושפזו בשל אנגינה או רה-וסקולריזציה כלילית.

מניתוח סטטיסטי עולה כי הן שינויים מינוריים והן שינויים מג’וריים בתחילת המחקר היו קשורים באופן מובהק סטטיסטית עם סיכון מוגבר למחלת לב כלילית, לאחר תקנון לגורמי סיכון מקובלים 17.2 ל-1000 שנות-אדם באלו ללא שינויים בתרשימי אק”ג, לעומת 29.3 ל-1000 שנות-אדם בנבדקים עם שינויים מינוריים (יחס סיכון של 1.35) ו-31.6 ל-1000 שנות-אדם בנבדקים עם שינויים מג’וריים (יחס סיכון של 1.51).

כאשר החוקרים הוסיפו את השינויים בתרשימי אק”ג למודל לניבוי סיכון המבוסס על גורמי סיכון מסורתיים בלבד, 13.6% מהנבדקים שסוכמו קודם לכן כבעלי סיכון בינוני ובהם זוהו גם שינויים באק”ג, סווגו נכונה מחדש. השיפור בסיווג החוזר עמד על 7.4% בסך הכול. עם המודל החדש, 8% מהמשתתפים בעלי סיכון בינוני סווגו מחדש כבעלי סיכון גבוה, מהם, 15.2% אובחנו עם אירוע כלילי, בעוד ש-6.2% סווגו מחדש כבעלי סיכון נמוך, מהם 5.2% אובחנו עם אירוע כלילי.

הוספת השינויים בתרשימי אק”ג למודל הסיכון הביאה לכך ששיעור נמוך ב-0.9% מהנבדקים שפיתחו בסופו של דבר אירוע כלילי נכנסו לקטגוריה של סיכון גבוה, בהשוואה למצב כאשר לא כללו את תרשימי האק”ג במודל להערכת הסיכון. הוספת תרשימי אק”ג הובילה גם לעליה של 8% בשיעור החולים שלא פיתחו בסופו של דבר אירוע כלילי ונכנסו לקטגורית הסיכון הנמוך.

לאחר ארבע שנים, ב-208 משתתפים זוהו 416 שינויים עקביים. הן שינויים חדשים והן שינויים עקביים בתרשימי אק”ג לוו בסיכון מוגבר לאירוע כלילי בהמשך (יחסי סיכון של 2.01 ו-1.66, בהתאמה). כאשר הוסיפו נתון זה למודל Framingham Risk Score, השיפור הכולל בסיווג מחדש עם המידע מתרשימי אק”ג במהלך המעקב עמד על 5.7%, אך התוצאות לא היו מובהקות סטטיסטית.

לדברי החוקרים, המסר נותר זהה, יש להבין טוב יותר את הסיכון של החולים ולמנוע התקפי לב ע”י איזון גורמי סיכון, דוגמת הפסקת עישון וכדומה. תרשימי אק”ג עשויים לסייע כבדיקות סקר של מבוגרים, אך התועלת עצמה היא נמוכה והם ממליצים לערוך מחקרים נוספים בנושא. החוקרים יודעים כי ה-US Preventive Services Task Force ממליץ כנגד בדיקת סקר שגרתית באמצעות תרשימי אק”ג באוכלוסיות א-תסמיניות בהעדר מחקרים קליניים להערכת התוצאות הקליניות לאחר בדיקות סקר אלו.

עם זאת, הבטיחות, העלות הנמוכה והזמינות של בדיקות אק”ג מהווים כולם יתרון על-פני בדיקות סקר אחרות להערכת מחלה קרדיווסקולארית תת-קלינית, וטכנולוגיות חדשות עשויות להקל על פענוח התרשימים. לכן, החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים להערכת התרומה של תרשימי אק”ג לשיפור הערכת הסיכון למחלות לב וכלי דם, בהשוואה לשיטות יקרות יותר.

JAMA 2012; 307:1497-1505

לידיעה במדסקייפ