ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology עולה כי טיפול ב-Ramipril (טריטייס) מפחית את שיעור האירועים הכליתיים בחולים עם פרוטאינוריה בכל קטגוריות ערכי BMI (Body Mass Index), אך ההשפעה הייתה גדולה יותר בשמנים.
לדברי החוקרים, חולים שמנים עם מחלת כליות מתקדמים מהר יותר לכשל כלייתי, בהשוואה לחולים לא-שמנים, ו-Ramipril כמעט ומבטל את העליה הזו בסיכון.
בניתוח פוסט-הוק הנוכחי של מחקר REIN (Ramipril Efficacy in Nephropathy) ביקשו החוקרים לקבוע את ההשפעה של עודף משקל או השמנת-יתר על שיעורי ההיארעות של אירועים כליתיים והתגובה ל-Ramipril ב-337 משתתפים במחקר REIN, עם ערכי BMI ידועים. 31.5% מהמשתפים הוגדרו כבעלי עודף משקל (105 משתתפים), ו-49 הוגדרו כשמנים (14.5%).
בקרב משתתפים שחולקו באקראי לפלסבו, בשמנים שיעורי ההיארעות של מחלת כליות בשלב סופני היו גבוהים יותר משמעותית, בהשוואה לחולים בעלי עודף משקל (24 לעומת 11 אירועים ל-100 שנות-אדם), או באלו עם ערכי BMI תקינים (10 אירועים ל-100 שנות אדם). באשר לתוצא הסיום המשולב של מחלת כליות בשלב סופני או הכפלת ריכוז קריאטינין בדם, הממצאים היו דומים.
בקרב חולים בכל קטגוריות BMI, הטיפול ב-Ramipril לווה בשיעור נמוך יותר של אירועים כליתיים. עם זאת, ההשפעה של Ramipril הייתה בולטת יותר בשמנים (ירידה בשיעורי ההיארעות של 86% בשיעור מחלת כליות בשלב סופני ו-79% בשיעור התוצא הסיום המשולב) בהשוואה למשתתפים בעלי עודף משקל (ירידה בשיעורי ההיארעות של 45% ו-48%, בהתאמה), או בהשוואה למשתתפים עם ערכי BMI תקינים (ירידה בשיעורי ההיארעות של 42% ו-45%, בהתאמה).
ניתוח הנתונים לאחר תקנון לערפלנים אפשריים אישר את האינטראקציה הנ”ל בין ערכי BMI ובין התועלת של הטיפול ב-Ramipril. לערכי BMI השפעה דומה על היעילות של Ramipril על הפרשת חלבון במהלך 24 שעות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי השמנת-יתר מנבאת היארעות גבוהה יותר של אירועים כליתיים, אך הטיפול ב-Ramipril עשוי למעשה לבטל את העליה בסיכון הנ”ל. יתרה מזאת, הירידה בסיכון עם טיפול ב-Ramipril גדול יותר בחולים שמנים, בהשוואה לירידה בחולים לא-שמנים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!