מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-28 של ה-Obesity Society ופורסם במקביל בגיליון אוקטובר של ירחון Journal of the American Medical Association (JAMA) עולה כי נשים הסובלות מהשמנת יתר ואשר השתתפו במחקר קליני בו קיבלו מוצרי מזון מוכנים, יעוץ ותוכניות פעילות בחינם, וכן קיבלו תשלום עבור פגישות המעקב, השיגו ירידה ניכרת במשקלן בתום שנה ושמרו על שינוי זה ברובו בתום שנתיים. החוקרים מציינים כי אלו מהנשים אשר הראו עדות לדיסליפידמיה בתחילת המעקב הצליחו בנוסף להוריד את ערכי הכולסטרול וה-C-reactive protein (CRP) בדמן.

אחד המשתתפים בכנס העלה את השאלה שמא נסיבות המחקר, המייצגות אולי מצב מיטבי, ניתנות להכללה לגבי אנשים הסובלים מהשמנת יתר ואינם משתתפים במחקר קליני כגון זה, וכן לגבי גברים או אלו אשר נאלצים לשלם בכוחות עצמם עבור התוכנית לירידה במשקל. לדבריו, עולה בנוסף השאלה שמא הגורמים המבטחים צריכים לכסות את העלויות של מתן מוצרי מזון ויעוץ ללא השתתפות עצמית לאלו המעוניינים לרדת במשקל.

ראוי לציין כי התוכנית לירידה במשקל אשר נבדקה במחקר הנוכחי הינה תוכנית מסחרית, של חברת Jenny Craig. החוקרים מבהירים כי יוזמת המחקר הייתה של נציגי החברה, ואולם טוענים כי מידת מעורבותם בתכנון המחקר הייתה מינימלית. בנוסף, יש להזכיר כי החוקרת הראשית נטלה חלק בועד המייעץ של החברה במהלך השנים 2003-2004.

במחקר נכללו 442 משתתפות, אשר גויסו למחקר באופן עצמאי על ידי החוקרים, והיו בגיל ממוצע של 44 שנים ומדד מסת גוף (BMI) ממוצע של 34. הנשים הוקצו אקראית באחד מארבעה מרכזים רפואיים לאחת משלוש זרועות מחקר: קבוצת ביקורת, קבוצת התערבות המצריכה את נוכחות הנבדקת במרכז הרפואי, וקבוצת התערבות המבוססת על יעוץ טלפוני. נשים בשתי הקבוצות האחרונות קיבלו בנוסף מוצרי מזון מוכנים וארוזים מראש, דיאטה מתוכננת וכן תוכנית של פעילות גופנית. בקבוצת הביקורת נתבקשו הנשים לדאוג לאוכל בכוחות עצמן וכן עברו שני מפגשי יעוץ בנושא ירידה במשקל ושיחה טלפונית חודשית.

החוקרים מדווחים כי בתום 24 חודשים, 92% מהמשתתפות היו זמינות למעקב. הירידה הרבה ביותר במשקל נצפתה בקרב הנשים בקבוצת ההתערבות אשר נכחו בפגישות היעוץ, ועמדה על 7.4 ק”ג (ירידה מ-10.1 ק”ג בתום שנה של מעקב), ולאחריהן ירידה של 6.2 ק”ג בקרב אלו בקבוצת היעוץ הטלפוני (בהשוואה ל-8.5 ק”ג בתום שנה), ולבסוף 2 ק”ג בקרב הנשים בקבוצת הביקורת (בהשוואה ל-2.4 ק”ג בתום שנה אחת). החוקרים מוסיפים כי הכושר הלבבי-ריאתי השתפר בכל שלוש קבוצות המחקר, וכי כך היה גם ביחס למדדים של בריאות גופנית ונפשית.

במאמר מציינים החוקרים כי בעוד שרמות הכולסטרול הכללי ירדה במעט בשתי קבוצות ההתערבות, הרי שרמות הכולסטרול מסוג HDL והטריגליצרידים נותרו יציבות. לדבריהם, ה-CRP היה הסמן היחיד לסיכון קרדיווסקולארי אשר השתפר מתחילת המעקב בשתי קבוצות ההתערבות, ואולם הם מוסיפים כי רמות השומנים הממוצעות בתחילת המעקב היו תקינות עבור העוקבה בכללותה.

בפוסטר נפרד אשר הוצג בידי אותה קבוצת חוקרים בכנס, הם מפרטים במידה נרחבת יותר אודות גורמי הסיכון הבסיסיים של המשתתפות, ובו מדווחים כי כאשר הפרידו בין אלו עם רמות כולסטרול כללי גבוהות, רמות טריגליצרידים גבוהות ורמות CRP גבוהות בתחילת המעקב, נשים אלו הראו שיפור משמעותי במהלך 12 החודשים.

החוקרים מבקשים להדגיש כי ההצלחה שנצפתה בקרב הנשים בקבוצות ההתערבות במחקרם זה נבעה במידה רבה מאיכות האוכל: רמות הנתרן היו נמוכות בעוד שתכולת הירקות והפירות הייתה גבוהה, ורמות הקרטנואידים בפלסמה, מדד לצריכת ירקות ופירות, השתפרו משמעותית מתחילת במעקב בקבוצות ההתערבות אולם לא כך בקבוצת הביקורת. לדבריהם, היעוץ המובנה והתוכנית לפעילות גופנית היוו אף הם מרכיבי מפתח בהתערבות.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי המחקר מעיד על כך שתוכנית ספציפית זו הינה יעילה לשם השגת ירידה במשקל. הוא מציין כי שיעור הנשירה היה נמוך, המעקב היה ארוך טווח והירידה במשקל שנצפתה הייתה ניכרת ומשמעותית. מאידך, לא ברור לדבריו כיצד ניתן להסיק מתוצאות המחקר ביחס לגברים, אשר פחות נוטים להירשם למחקרים של תוכניות ירידה במשקל, או מהי יעילותן של תוכניות מסחריות אחרות לירידה במשקל אשר אינן מספקות למשתתפים מוצרי מזון ללא עלות כספית.

במאמר מערכת אשר פורסם באותו גיליון ומייחס לדברים, טוענת מומחית בתחום כי הגיע הזמן להשוות את התוכניות המסחריות לירידה במשקל זו מול זו. בנוסף, מנסה המומחית להשיב על השאלה מדוע תוכנית ספציפית זו אכן פועלת, ומדגישה את אופיין האינטנסיבי של שתי ההתערבויות שנבדקו- הן האישית והן הטלפונית, ואת נכונותן של המשתתפות ליטול חלק במחקר. בנוסף, היא מזכירה כי חלק ניכר ממרכיבי התוכנית ניתנו לנבדקות ללא עלות כספית, ולמעשה אלו קיבלו פיצוי כספי על השתתפותן בפגישות המעקב.

כמו כן, מזכירה המומחית כי חברות הביטוח הרפואי מכסות את ההוצאות של ניתוחים בריאטריים, לכדי סכומים של 19-29 אלף דולרים למטופל, אולם אינן מכסות תוכניות מסחריות לירידה במשקל.

לידיעה במדסקייפ