בעשור האחרון חלה התקדמות רבה בגישה לטיפול בתסמונות כליליות חריפות ללא הרמת מקטע ST (non-ST-segment elevation acute coronary syndromes: NSTE-ACS). במקביל לשילוב טיפולים תרופתיים חדשים, דוגמת מעכבי הקולטן IIbIIIa, והפרין במשקל מולקולרי נמוך, התפשטה ההכרה בחשיבות של התערבות צנתורית מוקדמת בחולים בסיכון גבוה.

מחקרים גדולים דוגמת ה- TACTICS וה- TIMI-18, מצאו עדיפות לצנתור ב- 48 השעות הראשונות, בהשוואה לטיפול שמרני בלבד, במיוחד בחולים עם מאפיינים המעידים על סיכון לבבי גבוה, דוגמת עלייה ברמת הטרופונין או צניחות של מקטע ST בא.ק.ג.

המלצות ה- American College of Cardiology/American Heart Association (ACC/AHA) עודכנו בהתאם לראיות אלו, אולם עדיין לא ברור באיזה היקף מיושמות ההמלצות החדשות.

החוקרים ביקשו לבדוק את ההשפעה של צנתור מוקדם על התמותה של חולי NSTE-ACS בסיכון גבוה, ולבדוק באיזו מידה ובאילו חולים, מיושמות ההמלצות החדשות. לשם כך נבדקה קבוצה מתוך מחקר ה- CRUSADE עם מאפיינים המצביעים על סיכון גבוה, דוגמת צניחת מקטע ST, הרמה חולפת של מקטע ST, או אנזימים לבביים חיוביים. במחקר נכללו כ- 18 אלף חולים, ביותר מ- 200 בתי חולים בארה”ב.

כ- 60% מהחולים עברו צנתור לבבי במהלך אשפוזם, וב- 45% מהחולים בוצע צנתור מוקדם (בתוך 48 שעות מקבלתם). בחולים שעברו צנתור מוקדם, בוצעה רה-וסקולריזציה ב- 75% מהמקרים; צנתור טיפולי במרבית המקרים, ניתוח מעקפים במיעוטם.

החולים שהיו בעלי סיכוי רב יותר לעבור צנתור מוקדם היו גברים, לבנים, בגיל צעיר, אלו שטופלו בידי קרדיולוגים, ואלו שלא סבלו מאי ספיקה לבבית או כלייתית משמעותיות. החוקרים מצאו כי בקבוצת החולים שעברו צנתור מוקדם, היתה הקפדה רבה יותר על מתן טיפול תרופתי חריף בשחרור, בהתאם להמלצות ה- ACC/AHA.

בחולים שעברו התערבות מוקדמת נרשמו תוצאות קליניות עדיפות. בקבוצה זו נרשם שיעור תמותה בבית החולים של 2%, פחות משליש התמותה שנמצאה בקבוצת הטיפול השמרני. גם השיעור המשולב של תמותה ואוטמים, הלם על רקע לבבי, והצורך בעירויי דם, היה נמוך יותר בקבוצת הצנתור המוקדם. יתרונות אלו היו בולטים יותר בחולים בסיכון גבוה, אולם נצפו גם בחולים בסיכון נמוך יותר.

החוקרים הראו כי אכן קיים יתרון לביצוע מוקדם של צנתור בחולי NSTE-ACS בסיכון גבוה, אולם פחות ממחצית מהחולים טופלו בגישה זו. נראה כי חולים שעוברים צנתור מוקדם הם צעירים יותר, מטופלים בידי קרדיולוגים, ולא סובלים ממחלות רקע משמעותיות.

מהמחקר עולה כי סיכויים של חולים מבוגרים, וכאלו שסובלים מאי ספיקה לבבית או כלייתית, לעבור צנתור מוקדם הוא קטן יותר, ויתכן שהסיבה לכך היא חששם של רופאים מביצוע פעולות חודרניות בחולים כאלו. אולם, לדעת המחברים, אין לכך הצדקה ! דווקא חולים אלו נמצאים בסיכון הלבבי הגבוה ביותר, ויכולים להפיק את מירב התועלת מצנתור מוקדם. 

Utilization of Early Invasive Management, Strategies for High-Risk Patients With NonST-Segment Elevation Acute Coronary Syndromes, Results From the CRUSADE Quality Improvement Initiative, Deepak L. Bhatt, MD, JAMA. 2004;292:2096-2104