הפרעות בזיקפה, Erectile Dysfunction, הינו מרכיב משמעותי המביא לירידה באיכות החיים של גברים. מעריכים שהפרעות אלו פוגעות ב30 מיליון גברים בארה”ב. במחקר שבדק צוות רפואי, נמצא ששיעור ההפרעות בגברים מתחת לגיל 59 היה 12%, שיעור זה עלה בעשור לאחר מכן ל-22% וכ-30% מהגברים מעל גיל 70, לקו בהפרעות בזיקפה.

יתר על כן, מספר גורמים הניתנים לשינוי ביניהם פעילות גופנית ומידת ההשמנה, קשורים לאיכות הזיקפה. למעשה, לגברים עם BMI גבוה מ-28.7, יש סיכוי גדול ב-30% ללקות בהפרעת זיקפה בהשוואה לגברים עם משקל תקין. ומהכיוון השני, ב-80% מהלוקים בהפרעה בזיקפה, קיימת השמנת יתר. למרות שגורמי הסיכון לתחלואה קארדיו-וואסקולרית הקשורים להשמנה, קשורים גם להפרעות בזיקפה.

השמנה הינה גורם סיכון עצמאי לתחלואה קארדיו-וואסקולרית והיא קשורה לעליית רמתם של מספר תווכי דלקת, ביניהם I.L. שש, I.L. שמונה ו- CRP. סמני דלקת, קשורים באנשים שמנים לפגיעה בתיפקוד האנדותליאלי (Endothelial), ויתכן שבהפרעה בזיקפה ובהפרעה בתיפקוד האנדותליאלי קיימים מספר מרכיבים משותפים. בעיקר דרך פגיעה בתפקוד הניטריק אוקסייד (Nitric Oxide). תפקוד הניטריק אוקסייד, מעוכב ע”י גיל, מחלות והרגלים שונים. באופן תיאורטי, שינוי אותם גורמים הניתנים לשינוי, כמו משקל עודף וחוסר פעילות גופנית, יכול להביא לשיפור בתפקוד הזיקפתי והאנדותליאלי. השערה זו טרם נבחנה ולכן, במחקר אקראי ומבוקר זה, נבדק האם תוכנית שאמורה להביא לירידה קבועה וממושכת במשקל של 10% ממשקל הגוף, תשפיע על הזיקפה ועל התפקוד האנדותליאלי.

למחקר גויסו גברים בין הגילים 35 עד 55 אשר פנו למרפאה לירידה במשקל באוניברסיטה בנאפולי אשר באיטליה.

הערכת ההפרעה בזיקפה התבצעה ע”י 5 שאלות מתוך שאלון תקני, שאלון ה- IIEF, בו הציון המקסימלי הוא 25, והפרעה בזיקפה מוגדרת מתחת לציון 21, השאלות שנשאלו הן: באיזו תדירות הנשאל מגיע לזיקפה במהלך קיום יחסי מין?, בכמה מהפעמים בהם הנשאל מגיע לזיקפה ע”י גירוי מיני, היא חזקה מספיק לכדי חדירה? כאשר הנשאל מקיים יחסי מין, בכמה מהפעמים הוא מצליח לחדור אל בת הזוג? בכמה מהפעמים בהם הנשאל מגיע לחדירה הוא מצליח לשמור את הזיקפה גם לאחר מכן? וכמה קשה, עבור הנשאל, לשמור על זיקפה עד לסיום המשגל?

במחקר השתתפו 110 גברים עם ציון נמוך מ-22 בשאלון ה-IIEF. לא נכללו אלו הלוקים בסוכרת או אלו עם הפרעה בהעמסת סוכר, הלוקים ביתר לחץ דם, במחלת לב, הפרעה נפשית ומחלות נוספות היכולות להשפיע על התפקוד הזיקפתי. כל המשתתפים לא היו פעילים מבחינה גופנית.

המשתתפים הוקצו באופן אקראי לאחת משתי קבוצות, קבוצת המחקר, קיבלה ייעוץ לירידה במשקל, במטרה לרדת 10% ממשקל הגוף. הייעוץ כלל הדרכה על צריכת קלוריות, ניהול יומן אוכל אישי, ומפגשים קבוצתיים חודשיים. ייעוץ פסיכולוגי והתנהגותי הוצע גם הוא לקבוצת המחקר. הדיאטה הורכבה ע”י דיאטנית על סמך טעמו האישי של הנבדק והכילה 1700 קילו קלוריות בשנה הראשונה ו1900 בשניה. קבוצת המחקר קיבלה גם הדרכה לגבי פעילות גופנית אשר המליצה בעיקר על הליכה אך גם על שחייה ועל כדורסל וכדורגל. בשנה הראשונה נקבע מפגש חודשי עם דיאטנית ומאמן כושר, תדירות מפגשים אלו פחתה בשנת המחקר השניה. קבוצת הבקרה, רק קיבלה הדרכה כללית על ירידה במשקל ופעילות גופנית במפגשים הדו חודשיים אך ללא התאמת תוכנית אישית.

ערך ה-BMI של המשתתפים במחקר, נע בין 30 ל-49 וכצפוי, רמת תווכי הדלקת בתחילת המחקר היתה גבוהה, מהמקובל באנשים עם משקל גוף תקין. ציון ה-IIEF להפרעה בזיקפה נע בין 7 ל-20.

BMI, יחס היקף מותן לירך ו- CRP גבוה, נמצאו כפוגמים בתפקוד הזיקפתי. בעוד, עליה בלחץ הדם כתגובה להזרקת L–ARGININE, (כביטוי לתפקוד אנדותליאלי תקין), קשורה לעליה בתפקוד הזיקפתי.

לאחר שתי שנות המחקר, בקבוצת הטיפול, בהשוואה לקבוצת הבקרה, צריכת הקלוריות כמו גם ההרכב התזונתי של המזון הנצרך היו טובים יותר. ובעוד רמת הפעילות הגופנית עלתה אך במעט בקבוצת הבקרה (מ-50 ל-80 דקות בשבוע), עלתה הפעילות הגופנית בקבוצת הטיפול בצורה ניכרת מ50 דקות ל-200 דקות פעילות גופנית בשבוע.

ולאחר שנתיים, השיגו המשתתפים בקבוצת הטיפול ירידה משמעותית במשקל, ב-BMI, בלחץ הדם, רמות הסכור והאינסולין ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים ועליה ברמת ה-HDL. כל המדדים הללו לא השתנו בצורה מובהקת בקבוצת הבקרה.

גם תווכי הדלקת שנבדקו ה-CRP וה-I.L שש, פחתו בצורה מובהקת בקבוצת הטיפול בהשוואה לקבוצת הבקרה.  וכמובן, התפקוד הזיקפתי השתפר בקבוצת הטיפול, אך נשאר ללא שינוי בקבוצת הבקרה. קרוב לשליש מהמשתתפים בקבוצת הבקרה השיגו ציון גבוה מ-22 בשאלון ה-IIEF ובעצם חזרו לתפקוד זיקפתי תקין.

לא נמצא סף בירידה ב-BMI ממנה חל שיפור בתפקוד הזיקפה, כלומר כל ירידה במשקל, משפיעה לטובה על התפקוד.

המחקר המתואר, מדגים, ששינוי הרגלי חיים, הכולל ירידה בצריכת הקלוריות ועלייה בפעילות הגופנית, משפר את התפקוד הזיקפתי והביא לתיפקוד תקין בקרוב לשליש מהמשתתפים. שיפור זה חל, יחד עם שיפור בתפקוד האנדותליאלי ושיפור בסמני הדלקת. ועל כן, שיטות טיפול המבוססות על שינוי בהרגלי החיים, מהוות אסטרטגיה בטוחה, לשיפור הפרעות בזיקפה ותחלואה קארדיו-וואסקולרית בגברים שמנים.

למאמר

Effect of Lifestyle Changes on Erectile Dysfunction in Obese Men Katherine Esposito JAMA 2004;291:2978-84