במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Dermatology מדווחים חוקרים מדנמרק על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול ב-Ustekinumab מלווה בסיכון נמוך יותר מספרית למחלות ממאירות בחולים עם פסוריאזיס, אך לא תועד הבדל מובהק סטטיסטית בסיכון בין שלושה תכשירים ביולוגיים.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה ארצי שכלל חולים עם פסוריאזיס בדנמרק, אשר כלל 2,878 חולים שהחלו טיפול חדש בתרופות ביולוגיות (גיל ממוצע של 44.6 שנים, 62.8% גברים); 2001 חולים החלו טיפול ב-Adalimumab, 286 החלו טיפול ב-Secukinumab ו-591 החלו טיפול ב-Ustekinumab, שלושת התכשירים הביולוגיים עבורם ישנם נתוני מעקב ארוך-טווח.
בניתוח הסטטיסטי הוחל מרווח זמן של 12 חודשים לאחר התחלת הטיפול והפסקתו, במטרה לקחת בחשבון את תקופת החביון של ממאירות.
התוצא העיקרי היה היארעות ראשונה של כל ממאירות, למעט סרטן עור שאינו מלנומה.
עם שימוש במרווח זמן של 12 חודשים לאחר התחלת הטיפול, מספר האבחנות החדשות של מחלות ממאירות עמד על 36 (4,120 שנות-אדם), 5 (706 שנות-אדם) ו-10 (2,242 שנות-אדם) בזרועות הטיפול ב-Adalimumab, Secukinumab ו-Ustekinumab, בהתאמה.
הסיכון האבסולוטי הסטנדרטי לממאירות לאחר חמש שנים עמד על 0.040 עם Adalimumab, 0.036 עם Secukinumab ו-0.024 עם Ustekinumab.
מניתוח הנתונים עולה כי הסיכון לממאירות בתוך חמש שנים היה נמוך ב-41% עם Ustekinumab (p=0.06) ונמוך ב-12% עם Secukinumab (P=0.77) לעומת Adalimumab, אך כל ההבדלים לא היו מובהקים סטטיסטית.
כאשר נלקח פרק זמן של 24 חודשים לאחר התחלת הטיפול, ההערכות המתוקנות הצביעו על סיכון נמוך ב-56% לממאירות בתוך חמש שנים עם Ustekinumab לעומת Adalimumab (p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי לא נמצאו הבדלים מהותיים בסיכון לסרטן בין קבוצות הטיפול. הם הוסיפו כי הערכת הסיכון עבור Ustekinumab הייתה הנמוכה ביותר מבחינה מספרית; אף כי רמת הדיוק עבור Secukinumab הייתה מוגבלת ויש לפרש את הממצאים בזהירות, השכיחות הנמוכה תומכת בבטיחות הטפול מבחינה קלינית לנוכח העלייה בשימוש במעכבי IL-17. עם זאת, הם מדגישים כי דרושים מחקרים נוספים לאישור הממצאים.
JAMA Dermatology, Oct 22, 2025







תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!