דרמטולוגיה

מחקר חדש מצא: אלופציה אראטה יכולה להתפתח גם ללא מעורבות גנטית (eLife, מחקר משותף לרמב”ם והטכניון)

פרופ' עמוס גילהר רמב"ם

אלופציה אראטה (Alopecia Areata) היא אחת מן המחלות האוטואימוניות השכיחות, והיא למעשה מחלה חוזרת של אובדן שיער ללא הצטלקויות, אשר יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. המחלה מתפרצת כאשר מערכת החיסון תוקפת את זקיקי השערות ופוגעת בהם, לאחר שהיא מזהה בטעות את רקמות הגוף כרקמה זרה. התהליך הזה גורם לנשירת שיער באזורים גדולים בקרקפת, ובמקרים חמורים יותר לנשירת שיער גוף בהיקפים גדולים יותר ובמקומות נוספים, כמו גם גרד ותחושת שריפה באזורים הנגועים. בהקשר הזה, רק לאחרונה מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) אישר תרופה ראשונה בעולם לסובלים מהקרחה מפושטת.

בשנים האחרונות הצטברו יותר ויותר עדויות מחקריות על מקור המחלה האוטואימונית בתהליך דלקתי הנגרם על ידי תאים המתפתחים אצל חולים בעלי נטייה גנטית, כאשר אלו תוקפים את זקיק השיער בשלב הצמיחה שלו ומביאים לקריסה של החסינות האימונית  המאפיינת אותו.

אולם, מחקר חדש המשותף לחוקרי רמב”ם והטכניון מצא עדויות למקור נוסף, אשר עלול לגרום להתפרצות המחלה בקרב אנשים שאינם משתייכים גנטית לקבוצת הסיכון.

ההשערה המקובלת הינה שתאים מסוג CD8 אחראים להתהוות המחלה. אבל במחקר שערך צוות בראשות פרופ’ עמוס גילהר ובשיתוף החוקר ד”ר אביעד קרן והרופאה ד”ר רימה לאופר- בריטבה במעבדת המחקר של המרכז הרפואי רמב”ם והפקולטה לרפואה של הטכניון, נמצאה קבוצת תאים נוספת, שעד כה לא היה ידוע על מעורבותה במחלה. מדובר בתאים מולדים של מערכת החיסון, אשר שיבוש בתפקודם מוביל להתפרצות המחלה. המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי e-LIFEe .

“המחקר מתייחס לתאי (ILC1) Innate Lymphoid Cells המהווים קו הגנה ראשוני של הגוף,  ומפרישים ללא הרף מגוון חלבונים התוקפים בדרך כלל גורמים חיצוניים שפולשים לרקמות בהם הם נמצאים”, מסביר פרופ’ גילהר, העוסק שנים רבות בחקר המחלה ובפיענוח המנגנון שלה, “בניגוד לתאי הלימפוציטים הקלאסיים, אלו שנהוג לחשוב שהם האחראיים על הופעת המחלה, פעילות תאים אלו אינה ספציפית ואינה מתרחשת בעקבות היכרות קודמת עם הגורם הפולש”, מדגיש פרופ’ גילהר את הממצאים החדשים.

במסגרת ניסויי המחקר, חוקרי מעבדת המחקר של רמב”ם והטכניון, העבירו את התאים האלה לעור קרקפת בריא, ואלו הושתלו לאחר מכן על גבי עכברים ייחודיים. כתוצאה מכך התפתחה נשירת שיער במבנה קליני והיסטולוגי של מחלת האלופציה אראטה, כלומר העור האנושי שעל גבי העכברים פיתחו את המחלה. במקביל, התאים הללו תורבתו בתנאי מעבדה עם זקיקי שיער בריאים וגם במקרה הזה הם פתחו שינויים התואמים את השינויים הנצפים במחלה.

“המחקר מלמד שחשיפת זקיקי שיער ממקור בריא לחלוטין לתאי  ILC-1  המפרישים רמה גבוהה של אינטרפרון גמא, חומר הידוע כנוטל חלק מרכזי בגרימת נשירת שיער, הביאה להתפתחות האלופציה אראטה בדגם שלפנינו”, מסכם פרופ’ גילהר, “מכאן, שממצאי המחקר מעלים את האפשרות  שהתהוות האלופציה אראטה אינה תולדת מסלול אחד, בו לגנטיקה ולתאי המערכת החיסונית הקלאסית  תפקיד בלעדי, אלא קיימים מספר מסלולי היווצרות. המסקנה הינה שבמצבים מסוימים קיימת אפשרות להתוות מחלה אוטואימונית גם ללא נוכחות גורמים גנטיים וללא נוכחת תאי הלימפוציטים הקלאסיים, כפי שהיה נהוג לחשוב עד כה”.

לדברי החוקרים, נראה שמדובר  בתצפית  ראויה  לתשומת לב  ובמרכזה הופעת  סימנים בולטים של מחלה אוטואימונית על גבי רקמה אנושית בריאה, לאחר חשיפה לתאים לא שגרתיים של המערכת החיסונית. התצפית מאפשרת לימוד של אסטרטגיות טיפוליות חדשות וחדשניות למחלה שמשפיעה פיסית ונפשית על החולים בה.

למחקר הקליקו כאן

Involvement of ILC1-like innate lymphocytes in human autoimmunity, lessons from alopecia areata

eLife 12:e80768

בתמונה: פרופ’ עמוס גילהר, קרדיט צילום: הקריה הרפואית רמב”ם.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה