שאלה:

אני רופא בבית חולים בירושלים והגיע אלי לטיפול גבר בן 69 ,אב לשמונה ילדים אשר בשנים האחרונות יש לו ירידה חמורה במצבו הקוגניטיבי ואף ירידה בזיכרון ובזיהוי אנשים ובחשיבה מופשטת. בנוסף בחודשים האחרונים הוא מתלונן על כאבים בחזה. יתר על כן , הנ“ל סובל מקוצר נשימה וזיעה קרה בזמן מאמץ. הטיפול המקובל במקרים כאלו הוא צנתור, ולפי הצורך גם ניתוח לב פתוח וזו בוודאי פעולה חיונית להארכת חיי החולה.  ברם, חלק מצוות הרופאים המטפלים בו העלו ספק בנוגע לטיפול יקר זה בחולה שלפנינו , מפני שממילא איכות החיים שלו ירודה ביותר, וחבל לבזבז משאבים שיכולים להועיל לחולים שמצבם הנפשי טוב יותר. האם לפי ההלכה ניתן לתת טיפול פחות טוב לחולה רק בגלל מצבו הנפשי?

תשובה:

התורה הקדושה אינה רק מתייחסת לגוף האדם אלא למכלול גוף ונפש ונצחיות. מצאנו בחז“ל במסכת יומא שאדם שנפל עליו מפולת בשבת מפקחין עליו את הגל, למרות שהוא בוודאי ימות ויש לו רק חיי שעה. הדוגמא שנפל עליו מפולת מתייחסת לאדם שהוא ודאי פגוע ובלי הכרה, ובכל זאת כל זמן שיש לו נשימה ודופק מחללין עליו את השבת, ע“ש בגמרא.

גם החולה הדמנטי הוא תורם משמעותי לחברה כפי שניתן ללמוד ממגילת רות שבה מסופר על רות אשר הייתה בת מלכים והחליטה להתגייר ולהצטרף לעם היהודי. רות הצטרפה למסע הזה עם חמותה נעמי הגיעו לבית לחם ולא היה מה לאכול

אמרה לה נעמי תלקטי מהשדות את מה שנשאר לעניים מדין לקט שכחה ופאה.שיהיה לנו מה לאכול ואכן רות הגיעה לשדה של בועז שהיה באותם הימים המנהיג של העם היהודי וכשהוא רואה את רות,הוא נותן הוראה לפועלים להרשות לה לקחת ככל שתרצה.

רות חוזרת הביתה עם סלים מלאים באוכל שואלת אותה נעמי מיהו האיש שהיה כל כך טוב כלפייך והרשה לך לקחת את כל האוכל הזה?

ענתה לה רות– ” האיש אשר עשיתי עימו בועז שמו” שואל המדרש מדוע היא אומרת שהיא עשתה לו הרי הוא נתן לה.

עונה המדרש מכאן אנו למדים שיותר ממה שהעשיר עושה לעני העני עושה לעשיר” היות והעני מאפשר לעשיר לעשות עמו חסד ולגדול

המדרש עוד מגלה לנו במגילת רות אין הלכות והמסר של המגילה הוא שהיא מלמדת אותנו את שכרם של גומלי חסדים. כמו שאנו רואים שרות עזבה את מואב כדי לעזור לנעמי ושכרה הוא שדוד המלך יצא מצאציה.

מגילה זו המבוססת על גמילות חסדים מלמדת אותנו מימד נוסף בחסד שהעני עושה יותר מן העשיר.

ומכאן יש להקיש על אדם שהוא צמח ודימנטי והמשפחה והציבור הרחב מוכרחים לעזור לו ועושים עמו חסד והנה החולה עצמו הוא הסיבה לעשיית חסד (כדוגמת העני העושה חסד לעשיר) יוצא מכך שחולה יכול לעשות יותר חסד עכשיו יותר מאשר עשה כל חייו.וכשאנו עושים חסד השם שבשמים עושה עמנו חסד

בסיכום בתורת ישראל אין מושג שלחיו של אדם לא יהיה ערך וכלשון התפילה “כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך”

לפיכך יש לטפל בחולה הדימנטי ככל חולה אחר

אין לנו הערכה והשגה למושג “חיים . ”

אפילו על חיי שעה מבטלים את כל התורה כולה , כמו באיסור רציחה אין הבדל בהריגת זקן או בעל ייסורים לתינוק בן יומו. כשהתורה אמרה “לא תרצח” היא לא הבדילה בין סוגי אנשים.

הרב יעקב וינר שליט“א – עומד בראש מוקד רפואה והלכה ביד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות במייל machonr@yadsarah.org.il ו  בטלפון 02-6444590 ובכתובת שדרות הרצל 124 ירושלים .